"בלי נשיקות בשפתיים" אני מסובב את ראשי כשהוא מנשק את צווארי לאט ובעדינות..כמו שאני אוהב,בקצב מהפנט.
"מה שתבקש" הוא משאיר אחריו היקים, ואנחנו יושבים ככה,כשהוא בתוכי בשבע וחצי בבוקר,אחרי שתי סבבים.
בסוף אני מחליט לקום,מבין מה אני עושה ולא מבין איך זה יצא משליטה ככה...
"אני אתקלח" אני ממלמל,מתרומם בזהירות והולך לכיוון המקלחת
"תמהר בייב, אנחנו עלולים לאחר" הוא מחייך אלי.
"הציונים שלך טובים בכלל?" אני מנסה להעביר את המבוכה שמתעוררת בי.
"תתפלא,אבל אני אפילו לא לומד למבחנים ומקבל מאיות" הוא מדבר בלי התנשאות..זה מפתיע אותי.
אני נשאר לבהות בו לרגע ואז מסתובב,מבולבל מהמשיכה המרגיזה שאני מרגיש אליו
"מה לא בסדר?" הוא שואל בשלווה.
אני מניד בראשי,נכנס למקלחת וסוגר אחרי.
-------------------------
"הוא בכלל לא היה גמד.."אייס מציין.
אני מרים אליו מבט שואל.
"אלכסנדר מוקדון היה בגובה ממוצע.
זה פשוט שהחיילים שלו רובם היו גבוהים ואתלטים" הוא מסביר בסבלנות.
"באמת?"אני שואל בלחש,לא ממש מקשיב,אנחנו מתיישבים במדרגות שמול מגרש הכדורסל באחורי בית הספר,החברים של אייס מופיעים משום מקום ומתיישבים.
"תקשיבו לי" הגברים האלה,שעד רגע דיברו בקולניות..שתקו כמן דגים עכשיו.
זה הדהים אותי..ההשפעה שלו עליהם.
"זה הארי.בעלי"הוא הביט בי כאילו אומר לי 'אסביר לך אחר כך'
אז שתקתי..למרות ההסתייגות הרצינית שלי מבחירת המילים שלו.
הם הביטו בי ביראת כבוד משום מה..
קדים קידה.
הבטתי באייס בשאלה,מבוהל.
"תסלחו לנו,להיום נרצה פרטיות." הם מהנהנים,שתיים מהבחורים נשארים לשבת.
אחד ליד אייס ואחד לידי.
שני גורילות שריריות.
זה מה שהם.
"הם שומרי הראש שלי..אל תיבהל.
עכשיו תקשיב.." הוא מבקש
"אני רוצה שיתייחסו אליך ברצינות.
לכן,הכרזתי עליך כבעל ולא כבן זוג.
כשתהיה מוכן,נדבר על חתונה.
תראה את עצמך כמאורס" הוא מחייך אלי ומלטף את ראשי,אני מסיט את ידו,מתרחק מעט.
"זה הצעת נישואים מאוד עצובה בהתחשב בעובדה שזאת לא הצעה בכלל ובעובדה שאין אפילו טבעת" אני סרקסטי,מנסה לצור סוג של ריחוק בכל דרך שתהיה.
אבל הוא לא צוחק...
הוא נראה כאילו מה שהוא ניצת בעיניו.
"למה אתה חושב שהם בהו בך?" הוא מחייך בשעשוע וזה מבלבל אותי.
ואז אני מבין שהשענתי את ראשי על היד עם הטבעת.
"אתה יודע בדיוק מה אתה עושה..הא?" אני לא בטוח שאני יכול ליצור ריחוק יותר,זה גורם לי לפחד..
"אני תמיד חושב עשר צעדים קדימה איתך כי אם לא,אתה כבר תחשוב עליהם ותמצא את הדרך שלך החוצה.
אתה מקשה עלי.
אני אוהב את זה בך" הוא מציין בכנות.
אני ממצמץ לרגע בבילבול.
"מתי חשבתי עשר צעדים קדימה?" אני לא מבין.
"מתי מי שהוא הצליח להבין שמשכתי בחוטים מאחורי הקלעים?" אני שונא כשהוא עונה על שאלה בשאלה.
"לפעמים בא לי לתת לך אגרוף" אני מסנן
"לפעמים בא לי לנשק אותך..אבל נראה שאם אנחנו רוצים לשמור על השלום,כדאי ששנינו נחשוב פעמים" הוא עונה בהתחכמות.
אני מסתכל עליו לרגע בהלם,קפוא.
ואז אני קם ולוקח את התיק שלי איתי..לא מסוגל להסתכל עליו.
---------------------------
לראות את נייתן שולח לי מבט שנאה כשהוא עם קרסול נקועה ומלא חבורות ונפיחיות על פניו היה התזכיר בשבילי ל'אני האמיתי' של אייס.
' "לא אכפת לי,זה פשוט העובדה שאתה נוטה להשאיר באלגן רציני בכל פעם שנמאס לך מהחברים שלך" הטון של אייס הופך לנמוך, למפחיד.
אני בולע רוק בפחד.
"זה יתנקם בך...יום אחד..." '
המבט הקריר הזה חרוט במוחי עד היום.
הוא לא הרפה.
הוא באמת עשה את זה.
זה גרם לי לפחד.
הוא אפילו לא עשה את העבודה שלו בעצמו.
כלומר,שהוא היה הרסני כפליים לסובבים אותו.
כי היו אנשים סביבו שידעו שזה הוא..אבל כלבי השמירה שלו לעולם לא היו מתוודאים שהוא עומד מאחורי זה.
אז אייס היה נשאר הנער המצחיק והחברותי..וה..קורבנות,
הפכו להיות משוגעים בעיני אחרים.
זה מה שקרה איתי.
זה מה שקורה עכשיו לנייתן...
מי יודע לעוד כמה אנשים הוא חטר מאלורי הגב?
זה היה חכם בצורה מעוותת.
זה גרם לי לתהות עד כמה מעוות הוא יכול להיות.
