"...עיניים ריקות, נעולה בתוך חדר חשוך, הצעקה הזאת חזקה מידי בגלל זה לא שומעים אותה, ככ חזקה שאתה צועק מבפנים ושומר אותה רק לעצמך, הם נחמדים מידי בכאילו, לא באמת, בגלל
זה עדיף להתרחק זה כמו שהם אומרים- היי באתי בשביל לפגוע בך, מסכות הכל מזוייף, זיוף, שקרים,סכין, דם, נגמר האוויר,לברוח..."
"אלה... אלה.." בדיוק הייתי באמצע לכתוב שמעתי את אמא קוראת לי מהחדר
לחדרי
"מה זה הציורים האלה"
"למה את מסתכלת לי בדברים" אמרתי בקול רם
היא ענתה "אני אמא שלך, מתי תפסיקי לצייר דברים אובדניים ככ?"
אמרתי לה "תעזבי אותי ותפסיקי לחטט לי בדברים"
היא אמרה" אלה את יודעת... כל מה שלא הורג אותך מחשל אותך"
עניתי בקול רם " לא אמא את טועה... כל מה שלא הורג אותך גורם לך לרצות למות"
טרקתי את הדלת בחוזקה ויצאתי לבחוץ.
חזרתי על המשפט בלחש כמה פעמים "עיינים ריקות..חדר חשוך...סכין..דם...לברוח.
הלכתי לגן המשחקים שהיה ריק בערב
התנדנדתי בנדנדה קצת וחזרתי לכתוב..
" יש מקום שאליו אני הולכת כשאני עצובה..שוב לבד כמו תמיד, כל מה שלא הורג אותך גור ם לך לרצות למות אני חייבת לחתוך את זה החוצה... נגמר האוויר,לנשום, חייבת לצאת מפה, אני כלואה בתוך עצמי,לצאת מפה..לצאת מפה מהר...לרוץ..לברוח.."
עיניים ריקות, נעולה ,חדר חשוך..
VOUS LISEZ
scars-צלקות
Roman pour Adolescents"...עיניים ריקות, נעולה בתוך חדר חשוך, הצעקה הזאת חזקה מידי בגלל זה לא שומעים אותה, ככ חזקה שאתה צועק מבפנים ושומר אותה רק לעצמך, הם נחמדים מידי בכאילו, לא באמת, בגלל זה עדיף להתרחק זה כמו שהם אומרים- היי באתי בשביל לפגוע בך, מסכות הכל מזוייף, זיוף...
