עליית הכוחות

מציאת הגניבה, חלק ראשון

שלום לכולם! ^.^
רק רציתי להזכיר לכם שניתן לשאול אותי שאלות בהודעה פרטית, על הקיר שלי או בתגובות לפרקים עד שאפרסם את החלק השלישי של הפרק! במידה ואספיק לסיים את הפרק עד החלק השלישי (עוד חמישה ימים טירונות!) אני אפרסם פה עמוד של שאלות ותשובות בנוגע לסיפור!
אשתדל לענות על מה שאוכל, ועל כמה שיותר שאלות! :)

~~~

"ימינה יותר... עוד קצת... לא, עכשיו קצת שמאלה... הנה!" ליב קראה בחיוך בעוד פיטר ישב על פלטפורמת העץ במבצר ההגנה, מנסה להתקין יחד עם כריס את הסולם שלהם. את הסולם הם התכוונו לבנות, עד שמצאו סולם ישן זרוק בכפר, במקום נטוש. הם גררו את הסולם הכבד כל הדרך, ולבסוף הביאו אותו למבצר. הוא היה בגודל המתאים, למזלם הרב, ושלושת הנערים התעקשו להשתמש בו. זו הייתה ממש החלטה של פה אחד.
"פיטר, תעביר לי את המברגה וכמה ברגים. אני אחבר את הסולם למקום ואתה תוודא שהוא לא זז, כדי שלא יהיה עקום." כריס אמר.
"אין בעיה." פיטר ענה, מביא לו את מה שביקש. עברו כבר שבועיים מאז המשימה האחרונה של הנערים, החיפוש אחר הקמע של איליין. לנערים היה מספיק זמן על מנת לתכנן המון רעיונות למבצר ההגנה. כעת, למבצר הייתה רצפה שנשענה על ענפי העץ, מעקה בטיחות מאחורי הרצפה, ומתחת לעץ היו להם שני כיסאות ישנים, שנראו כמו כיסאות בית ספר, שמצאו זרוקים גם כן בכפר והביאו עד למקום. ליב הודהמה כמה דברים שימושיים ניתן היה למצוא בכפר, זרוקים סתם ככה.
"סיימנו! מה דעתך?" כריס קרא לאחר שהבריג את הבורג האחרון. ליב חייכה חיוך מרוצה.
"הרבה יותר טוב מלנסות ולטפס על העץ הזה כל הזמן!" היא קראה בחיוך. "אבל בכל זאת, משהו מרגיש חסר..." היא מלמלה.
"מה כבר יכול להיות חסר?" פיטר שאל.
"אני חושבת שנגלה אם לא נחפש." היא אמרה. "בואו פשוט נשב פה וננוח. זה בטוח יצוץ."
"צודקת. אני בעד לשבת ולנוח." כריס אמר. "ליב, תמסרי לי את התיק שלי." הוא אמר, וליב ניגשה אל התיקים שישבו להם בערימה. היא תפסה את התיק השחור של כריס, מוסרת לו אותו. כריס תפס אותו, פותח את אחד התאים ושולף ממנו כריך. בטנה של ליב קרקרה. "רעבה?"
"יש מצב שתחלקו איתי את האוכל?" היא שאלה בביישנות. "מאז שהפסקנו ללכת לחדר האוכל כדי שיהיה לנו יותר זמן לבנות, אני תמיד שוכחת להביא אוכל." כריס חתך את הכריך שלו לשניים, מושיט לה חצי. "תודה. עם מה זה?"
"שוקולד." הוא אמר, והיא חייכה חיוך רחב.
"יש! תודה!" היא קראה, נוגסת בו במהירות. כשהטעם הגיע אליה, היא נעצרה. "כריס, זה לא שוקולד, זה טונה."
"מה, באמת?" הוא שאל, פותח את הכריך שלו. "רגע, אז מה אמא שלי לקחה לעבודה?" פיטר צחקק, פותח את הכריך שלו.
"מה אתה אוכל, פיטר?" ליב שאלה, נוגסת בכריך שכריס נתן לה בשעשוע.
"גבינה." הוא אמר.
"זה תמיד גבינה, כל יום אותו הכריך! אתה לא חולה מזה כבר?!"
"כריס, אני אוכל את אותו כריך הגבינה כל יום מכיתה א'. אני לא אפסיק עכשיו." הוא אמר, וליב הביטה בו בהלם.
"למה אתה שונא את עצמך, פיטר?"
"אני לא שונא את עצמי, אני פשוט אוהב גבינה!" הוא קרא. ליב משכה בכתפיה, מוציאה מהתיק שלה את הפלאפון הנייד. היא שמעה לאחר כחצי דקה ששני הבנים מצחקקים, אבל לא טרחה לשאול למה. לפתע הרגישה משהו פוגע בחזהה, ונכנס לתוך החולצה שלה ולחזייה. היא קפצה בהפתעה, מכניסה את ידה לתוך החולצה ומוציאה ממנה משהו שנראה כמו חתיכת לחם קטנה. לחם עם גבינה צהובה.
"גבינה?" היא שאלה בהפתעה, ושני הבנים פרצו בצחוק.
"שתי נקודות, פיטר!" כריס קרא, ושניהם המשיכו לצחוק. ליב הביטה בהם בהלם.
"החזה שלי הוא לא קליעה למטרה!"
"נכון, זה סל כדורסל." כריס אמר, משועשע. "עכשיו תורי!"
"לא!" ליב קראה, מניחה את ידה על פתח החולצה בנסיון למנוע מהם לקלוע.
"זה עוד לא נגמר." כריס אמר בשעשוע, נוגס בכריך שלו שוב. "למה לדעתך הרשיתי לך להישאר בחורה, למרות שזו עבירה על חוק שתיים שלנו? כדי לנצל את הטוב מזה."
"שוב, אל תזרקו לי אוכל לחולצה!"
"רוצה לנסות לקלוע ברגים לחולצה שלה?" פיטר שאל בשעשוע.
"אל תזרקו לי שום דבר לחולצה!!!" היא קראה, מנופפת בידיה. כריס זרק לעברה חתיכה נוספת מהכריך של פיטר, קולע שוב לחולצתה. "לא!!! נו באמת, עכשיו זה בחזייה שלי!!!" היא קראה, והם החלו לצחוק שוב. "כל החזה שלי פירורי לחם!!!" היא קראה בכעס בעודם ממשיכים לצחוק. היא משכה את החזייה מעט לפנים, מנסה לגרום לפירורים ליפול אל מחוץ לחולצתה. "אתם כאלה תינוקות!"
"אין מה לעשות ליב, נתקעת איתנו." פיטר אמר בחיוך, והיא לא יכלה שלא לחייך למראה שני חבריה, צוחקים להם מדברים סתמיים וטפשיים. להיות בחברת בנים היה שונה בהרבה מלהיות בחברת בנות, לפני החטיבה או אחריה. אבל היא לא חשבה פעמיים כשצצה בראשה השאלה האם עליה לבלות עם הבנים או הבנות בכיתתה. הבנים תמיד היו הבחירה העדיפה עבורה.
"אני יודעת מה חסר פה." ליב אמרה בעודה קמה ממקומה, כמה דקות לאחר מכן. "סתם לשבת פה זה משעמם רצח. אנחנו צריכים משהו שיבדר אותנו. כמו נדנדה!" היא קראה. "יש פה ענף חזק ופנוי, דיי גבוה. שני חבלים, קרש, ויש לנו נדנדה מעולה!" היא קראה.
"הממ... רעיון לא רע." כריס אמר. "אני מנסה להבין גם איך אפשר לשפר את האבטחה במקום הזה. אם זה מקום הבילוי הקבוע שלנו, אנחנו צריכים איזושהי דרך לדעת אם מישהו מתקרב אליו בזמן שאנחנו בפנים. לצורכי הגנה."
"צודק." פיטר אמר. "אנחנו צריכים משהו שיאפשר לנו לראות אבל לא להיראות. כמו מצלמת אבטחה בשידור חי או משהו."
"אז אתה מתכוון לפריסקופ." ליב אמרה, ושני הנערים הביטו בה. "הטלסקופ של הצוללת, שתמיד רואים בסרטים." היא הסבירה. "ממש קל להכין אחד כזה, כל מה שצריך זה צינור עקום וכמה מראות. נוכל לשבת על הקורה הענקית שאתם יושבים עליה ולראות מה קורה מחוץ למעטפת העלים של העץ." היא אמרה בחיוך.
"רעיון טוב." כריס אמר. "פיטר, רוצה לעזור לי להכין את הנדנדה?"
"יאללה, נתחיל. זה לא אמור להיות קשה."
"ליב, את תעבדי על הפריסקופ בינתיים."
"אני אנסה לחשוב על דרך להכין צינור שיהיה נוח להתקין בו את המראות." היא אמרה בחיוך.
"יופי, אז לכולנו יש תפקיד." כריס אמר, יורד ממשטח העץ. "פיטר, תביא חבלים. אני אחפש עץ, אמור להיות לא רחוק מכאן." הוא אמר. פיטר הוציא מהתיק שלו חבל ארוך ועבה, בעוד כריס יצא אל החלק האחורי של העץ, הכיוון ההפוך ממנו באו, לחפש בערימת הקרשים שהייתה להם שם. כשחזר, פיטר חיכה לו עם החבל ביד.
"הגובה של הענף הזה הוא שתי מטר בערך. אני חושב שהחבל צריך להיות מטר וחצי." הוא אמר, וכריס הנהן.
"ואני הבאתי קרש שיכול להיות מצויין בשביל זה. תמדוד את החבל, אני אחתוך אותו עם האולר שלי." הוא אמר, שולף את האולר מהכיס הפנימי של הג'קט שלו. פיטר קיפל את ידו כלפי מעלה, מתחיל לסובב את החבל מאגרופו עד למרפקו כמה פעמים, עד שלבסוף ספר ארבעה סיבובים.
"זה בערך ככה." פיטר אמר, תופס בחבל במקום בו נגמר הסיבוב הרביעי, מושך אותו משני צדדיו בעוד כריס החל לחתוך את החבל העבה עם האולר הקטן. לאחר שעשו זאת פעמיים, פיטר החזיק את הקרש בעוד כריס כיוון את אצבעו לפינות העץ, מוציא ממנה להבה קטנה שלאט לאט שרפה את העץ, יוצרת בו חור. לאחר שסיימו עם החורים, הם העבירו דרכם את החבלים, קושרים קשר הדוק בחלקו התחתון. לבסוף, כריס עלה על הענף, קושר את שני החבלים.
סוף ההפסקה הגיעה במהירות, והתלמידים החלו לרוץ לכיתה בחשש לאחר. "נו ליב, חשבת על רעיון?" כריס שאל.
"עדיין לא. אני חושבת שאתייעץ עם אבא שלי הערב, אולי יש לו רעיון כלשהו." היא אמרה, מתנשמת.
"למה אנחנו משלמים לך, אישה?!"
"אתם לא משלמים לי."
"כן, אז את הכריך של מי אכלת?!" הוא קרא והיא גלגלה את עיניה. הם חצו במהירות את הכביש הריק ממכוניות שהיה מאחורי היציאה האחורית, וכשהתחילו להתקדם אל עבר השער, הבחינו במר בנדואה שדיבר בפלאפון, מתחיל ללכת אל עבר השער.
"אוי לא."
"לשיחים, מהר!" כריס קרא, קופץ היישר אל תוך השיחים שהיו ליד הכניסה. פיטר וליב קפצו אחריו. "שאף אחד לא ישמיע הגה. אם הוא תופס אותנו אנחנו נסתבך." הוא לחש, והם הנהנו. מר בנדואה יצא דרך השער האחורי, שולף מכיס הג'ינס שלו סיגריה ומצית אותה בעודו מדבר בצרפתית עם מישהו. הנערים ישבו במשך חצי דקה ארוכה בשיחים, משתדלים להסתתר. לבסוף, מר בנדואה הסתובב עם הגב אליהם, מתחיל ללכת אל מאחורי בית הספר. כריס סימן לחבריו בעזרת ידיו, ושלושתם החלו לרוץ, מהר אך בשקט, אל תוך בית הספר.
"זה היה קרוב!" פיטר קרא כשכמעט והגיעו לכיתה שלהם. בדיוק בזמן, נשמע הצלצול.
"וואו, האדרנלין." ליב אמרה, מצחקקת. "אני נשבעת לכם שמר בנדואה מפחיד יותר אפילו מהמלך של אליגוט."
"זה פטריק בשבילך, ליב!" כריס קרא. "אם כבר סיכמנו על מילת קוד, צריך להשתמש בה!"
מאוחר יותר באותו היום, כשיום הלימודים נגמר, פיטר חזר לפנימיה בעוד ליב וכריס החלו ללכת לכיוון תחנת האוטובוס. "אם אתה תפיל את השלוק הזה, אני נשבעת כריס, אתה תחטוף מכות." ליב הזהירה, וכריס בהה בה במבט מקניט.
"שהטוב משנינו ינצח." הוא אמר, והיא צחקה.
"נו דיי, זה באמת בזבוז לקנות אותם ואז לזרוק!"
"אז אל תתני להם ליפול." כריס אמר בשעשוע. לפתע, שני הנערים נעצרו כשתליוני המרחב שלהם החלו לזהור. הם בהו בתליונים אחד של השני, ואז בתליונים של עצמם, בהפתעה.
"מה זה?" ליב שאלה, תופסת את התליון בידה. הם בהו בו שנייה ארוכה, וכריס לבסוף הניף את ידו, מפיל את השלוק הסגול מידה של ליב. "באמת?! עכשיו?!" הוא משך בכתפיו.
"אני חושב שאנחנו אמורים להגיע לצנטרום." הוא אמר, מושך אותה אחריו. הם נעמדו מאחורי אחד הבניינים, בסמטה קטנה ומאובקת, כשכריס השתמש בתליון המרחב שלו כדי ליצור שער לצנטרום. שני הנערים עברו דרכו, וכמה שניות אחר כך, פיטר הגיע דרך שער אחר.
"גם לכם התליון זהר?" הוא שאל בהלם, והנערים הנהנו.
"מה זה אומר לדעתכם?" ליב שאלה.
"הו יופי, הגעתם." לפתע הם שמעו את קולו של הקאסטוס, והביטו אל הצד. הקאסטוס עמד בעודו מחזיק את שתי ידיו יחד בחצי עיגול והביט בהם בחיוך. "אני רואה שהצלחתם להבין לבד למה משמשת ההתראה של תליוני המרחב שלכם."
"רגע, התליונים הבהבו כי היית צריך אותנו?" כריס שאל. "שמעת פעם על פלאפון?"
"בהתחשב בזה שבמשימה הקודמת שלכם יצרתי אתך קשר באמצעות פלאפון, כן." הוא אמר. "הקריאה לפעולה היא יכולת נוספת של תליוני המרחב שלכם. חשבתי שלא כדאי להשתמש בה על ההתחלה, מאחר והייתם צריכים להתרגל לכל כך הרבה דברים חדשים, אבל אני שמח לראות שבמצבים מבלבלים אתם בוחרים להגיע הנה."
"למה אתה גורם לזה להישמע כאילו אנחנו עכברי מעבדה או משהו?" ליב שאלה בטון נוזף.
"לא זו הייתה כוונתי. בכל מקרה, הסיבה שבגללה קראתי לכם לפה היא שיש לכם משימה."
"עוד משימה? מה הפעם?" כריס שאל, מעט מסוקרן. הרי המשימה הקודמת שלהם הייתה בכוכב קפוא לחלוטין.
"האמת שזו משימה חוזרת. דווח לנו מאליגוט שעד עכשיו הם לא מצאו את שודדי הטבעת של הנסיכה אנורה, ולאחר ששמעו על ההתקדמות שלכם הם רוצים שתחזרו ותסייעו להם בפתרון התעלומה."
"חוזרים לאליגוט? יש!" ליב קראה בחיוך.
"אז, קודם הם גירשו אותנו ועכשיו הם מתחננים לעזרתנו, מה?" כריס שאל.
"האמת היא, שהם לא התחננו. הם פשוט ביקשו..."
"אז עכשיו הם מצפים שנציל אותם, מה? אחרי שגירשו אותנו בגסות?"
"הם לא צריכים הצלה, הם רק שאלו אם נוכל לעזור..."
"אחרי שזלזלו בנו והשפילו אותנו הם מצפים שנהיה ילדים טובים ונבוא להגן עליהם?!"
"הם לא ביקשו הגנה..."
"אני מסרב! יש לי את הכבוד שלי!" כריס קרא, מניף את ידו לאוויר. הם שתקו לשנייה ארוכה, ולבסוף הקאסטוס משך בכתפיו.
"טוב, אני מניח שאיאלץ למסור למלך שעליו להסתדר לבד..."
"אנחנו ניקח את המשימה!" כריס קרא. הקאסטוס, פיטר וליב הביטו בו בבלבול.
"אז למה עשית את כל הנאום הזה אם אתה רוצה לקחת את המשימה?" ליב שאלה.
"שתקי אישה. זה עניין של כבוד, את לא תביני." ליב גלגלה את עיניה בייאוש.
"כריסטופר רדפילד. לך תבין מה עובר לו בראש."
"רגע, תן לי להבין, אנחנו יכולים לסרב למשימות?" פיטר שאל בבלבול.
"זה לא כאילו אני יכול להכריח אתכם איכשהו לצאת למשימה, לא?" הקאסטוס שאל. "אבל אם נבחרתם לבעלי היסודות אני מאמין שיש לכך סיבה. לא הייתם מתנגדים לצאת למשימה אם זה לא היה חשוב."
"או במקרה של כריס, פוגע בשארית הכבוד שנשארה לו." ליב אמרה בהקנטה.
"אז מה בעצם צריך לעשות?"
"אני חושב שהמשלחת שלכם תוכל להסביר את זה בצורה הטובה ביותר."
"משלחת?" ליב שאלה.
"מחכים לכם בארמון המלוכה ברגעים אלה. תוכלו להשאיר את התיקים שלכם פה, אוליביה וכריסטופר. יסבירו לכם הכל ברגע שתגיעו לשם." הוא הסביר.
"טוב, אוקיי." פיטר אמר, מושך בכתפיו. "התכוונתי לעשות שיעורי בית עכשיו, אבל גם זו דרך להעביר את הזמן."
"אל תדאג, בזמן שאתם במשימות הכפילים שלכם עושים הכל בשבילכם בהסתמך על המידע הקודם שיש לנו לגביכם. מה שאומר ששיעורי הבית והמבחנים שלכם נעשים כך שתקבלו עליהם את הציונים שאתם מקבלים בדרך כלל."
"אפשר לעבור לגור באליגוט?!" כריס קרא, והקאסטוס הביט בו במבט זועף.
"לא. מה שאפשר לעשות זה לפתוח שער ולצאת למשימה."
"הפעם תורי!" ליב קראה בחיוך, תופסת בידה התליון המרחב שלה ועוצמת את עיניה. היא הושיטה את ידה לפנים, ומשב רוח חזק הופיע מולם. נפתח שער.
"מה הקטע עם היד?" כריס שאל בבלבול.
"זה יותר מגניב ככה!" ליב קראה בחיוך, והוא נאנח בייאוש.
"יופי ליב." הוא מלמל.
"קדימה!" היא קראה, קופצת אל תוך השער ונעלמת. שני הנערים עברו אחריה.