עליית הכוחות

פחדים ואכזבות, חלק שלישי

אזהרה: פרק זה מכיל תיאור של התעללות ו/או עינויים. הקריאה באחריותכם בלבד.

"קאפ, הם ברחו!!!" טארן קרא בעודו רץ לכיוון אליו רצו הנערים. לקח לו זמן, אך הוא הצליח להשתחרר מהקרח שהחזיק אותו צמוד לקיר המערה. לבסוף כשביצע את הפנייה שמאלה, הוא ראה את שלושת הנערים מתקיפים את קאפ, שהצליח להתחמק מכל המתקפות שלהם בקלות יתרה.
"שמתי לב!" הוא קרא בדיוק כשלהבת אש עברה ליד ראשו. "תלכוד אותם בחלום, עכשיו!"
"א... אבל קאפ, אם הם לא יעברו את החלום הם ימותו, והכוחות שלהם יחד איתם!"
"עכשיו! זו פקודה!" קאפ קרא, וליב הסבה את מבטה אל עבר טארן בעוד שני חבריה המשיכו לנסות ולתקוף את קאפ, שבאופן מפתיע בקושי ונפגע.
"היצורים האלה הם נינג'ות או משהו?!" כריס קרא.
"אני הולכת על השני!" ליב קראה, מתחילה לרוץ אל עבר טארן. הוא חשק שיניים בכעס.
"אני שונא אותך!" הוא קרא לעבר קאפ, רץ לעבר ליב. הוא התחמק מהמכות שהיא ניסתה להעיף לעברו, מעיף אותה בעזרת רגלו על הרצפה. הוא הניח את רגלו על גבה, ואת ידו על ראשה. ליב ניסתה להתנגד, אך לפתע הפסיקה לזוז, נופלת על הרצפה ללא הכרה.
"ליב!" פיטר קרא כשהבחין בה שוכבת ללא תנועה על הקרקע, ולפתע נדחף אחורנית גם הוא בעצמו אל עבר טארן, שהניח את ידו על ראשו. פיטר, גם הוא, איבד את הכרתו ונפל על הרצפה. קאפ החל לצחקק כשהביט בכריס, שהתנשם בכבדות, בקושי מסוגל להילחם. ככל שתקף יותר, סחרחורת תקפה אותו, והוא היה מסוחרר לגמרי. לא היה לו שום סיכוי לעמוד מול שניהם, וטארן הניח את ידו על ראשו של כריס גם כן, שבמהירות איבד הכרה ונפל על הרצפה.
"אוקיי, עכשיו שהם מחוסרי הכרה אני יכול לצעוק עליך. אנחנו עלולים לאבד הכל בגללך!!!" טארן צעק. "אתה יודע עד כמה הכוח הזה מסוכן, הם יותקפו על ידי הסיוטים הכי גדולים שלהם, ואם ייכשלו להתמודד מולם הם ימותו! אנחנו נאבד את כל הכוח שניסינו לשאוב מהם!"
"היה לך רעיון טוב יותר? הם עמדו לברוח עם הכוח הזה. אם לנו לא יהיה אותו, לאף אחד לא יהיה." קאפ אמר, ולפתע מחץ את חברו כנגד הקיר, שם את ידו על צווארו. "ושאני לא אציין את העובדה שאתה היית אמור לשמור עליהם. אם איבדנו את הכוח הזה, זה רק באשמתך!" הוא קרא, עוזב אותו. טארן לקח לעצמו כמה שניות לנשום, ואז התיישב על הרצפה בישיבה מזרחית ומבט כועס. קאפ הביט בנערים חסרי ההכרה לרגע ארוך.
"בוא נקווה שהם לא יתעוררו. לא כולם יכולים להתגבר על הסיוט הכי גדול שלהם, אבל יש סיבה למה דווקא הנערים האלה הם בעלי היסודות."
"מה נעשה אם הם יתעוררו?" טארן שאל.
"נקווה שלא."

~~~

"מה... מה קורה כאן?" ליב מלמלה, מביטה מסביבה. היא ישבה על הרצפה באמצע חצר בית הספר, הריקה מאדם. "יש פה מישהו?" היא שאלה, מביטה לכל הכיוונים בעודה נעמדת על רגליה. היא זכרה שנלחמה במערה, אבל לא זכרה את מה שקרה לה. היא לא הבינה איך הגיעה אל בית הספר מלכתחילה. היא החלה לטייל בשטח בית הספר, ולבסוף נכנסה לבניין שבו למדה. היא דפקה קלות על דלת הכיתה, וכששמעה שמגיעים מתוכה קולות, היא פתחה אותה. כמה ילדים, משהו כמו חמישה, ישבו בכיתה עם הגב אליה ודיברו, צוחקים ורבים. "בוקר טוב." ליב אמרה בטון חלש, והם הסתובבו אליה. ליב קפצה ממקומה כשהבחינה בהם.
ל