Hades - מתורגם

22

אני מורידה את הכפפות וזורקת את הקסדה.

"מה אתה עושה כאן?" אני מזעיפה פנים.

"רק מבקר. איפה החבר הקטן שלך?" הוא מסתכל מסביב.

"הארוס שלי, אתה מתכוון. הוא יהיה כאן בכל רגע אז אתה צריך לעזוב, עכשיו."

"אתה חושבת שאני מפחד ממנו?" הוא מחייך.

"הו אני יודעת שאתה כן."

"ולמה בדיוק את חושבת את זה?"

זיכרון פתאומי קופץ בראשי.

"הלילה ההוא שהאדס בא לקחת אותי בביתך. לא היית בשום מקום ואני מתערבת שהתחבאת במשרד עם הפגיון הקטן שלך." אני עונה.

הפנים שלו מחשיכות ואני לוקחת צעד אחורה למרות שהוא רחוק ממני.

"כלבה." הוא מסנן.

אני לוקחת עוד צעד.

"זה חייב להיות נכון."

הוא לוקח צעד קדימה ואני ממשיכה ללכת אחורה עד שגבי נוגע בחבל.

"את מפחדת?" הוא מחייך חיוך תחמן.

"לא, אני פשוט לא רוצה שום דבר בנוגע אליך. תתרחק ממני." אני אומרת בגועל.

הוא נוהם.

ואז במצמוץ הוא נעלם ומופיע ממש מולי.

"צא מפה." אני יורקת.

הוא מתקדם אלי ואני נשענת על החבלים שנופלים על רגליי.

ברגע שאני רואה שהוא עדיין עומד שם, אני מנצלת את ההזדמנות ורצה לעבר המדרגות אבל אני פוגעת בקיר.

קיר חמים, שרירי עם שתי ידיים אשר מחזיקות בי בחוזקה.

"תעזוב אותי!" אני צועקת.

"אני לא חושב שאני אעשה את זה." הוא אומר ותופס בשיערי האסוף בקוקו.

הוא מושך אותו לאחור ומותיר את צווארי חשוף אליו.

אני מרימה את הברך שלי אל החבילה שלו אבל זה רק גורם לו למשוך בשיערי עוד יותר. אני תופסת את שיערי ומנסה לשחרר את ידו.

הוא מוביל את אפו על צווארי וגורם לי לרעוד בגועל מאשר בהנאה.

דפיקה בדלת מפריעה ואני שומעת את האדס.

"אנג׳ל? אתנה?" הוא קורא.

"הוא-" אני מתחילה לצעוק.

זאוס סותם את פי עם ידו אבל שניות אחר כך האדס מתפרץ דרך הדלת, עיניו שחורות כזפת.

רגע לפני שהוא מגיע אלינו זאוס נעלם ואני רצה אל ידיו הפתוחות של האדס.

"את בסדר?" הוא שואל שוב ושוב.

"אני כן עכשיו. איך ידעת לבוא עכשיו?"

"יכולתי לחוש בו כאן." הוא אומר לפני שרץ לאחותו המעולפת.

אחרי כמה דקות היא מתעוררת ומתיישבת בטירוף.

"זה בסדר." האדס מנחם אותה.

"צאו מכאן." היא אומרת כשהיא רגועה.

"למה?" שואל האדס בהלם.

"באתי לפה בשביל חיים נורמלים אחרי מה שקרה ואתה מחזיר אותו אלי. צאו מכאן!" היא צועקת.

"אני לא התכוונתי ל-"

"צאו!" היא צועקת חזק יותר.

אנחנו הולכים בהיסוס חזרה אל המכונית ונוסעים חזרה הביתה.

"מה קרה לה?" אני שואלת.

הוא לא אומר דבר במשך כל כך הרבה זמן, עד שאני לא מאמינה שהוא ידבר עוד לעולם.

"זאוס לא אהב שהיא רצתה לבוא לכאן, כמוני וארס." הוא מתחיל.

"אז הוא ירד לביקור וגילה שהיא מצאה אהבה. זה מה שגרם לה לרצות להישאר."

"מה הוא עשה?" אני שואלת.

"הוא ביקש ממנה לחזור אל המקום שאליו היא שייכת אבל היא סירבה. כתגובה, הוא קשר אותה וגרם לה לצפות בו מענה את הבחור אותו אהבה וזה אפילו לא החלק הגרוע." הוא עוצר.

"אחר כך, הבחור אותו אהבה עבר כל כך הרבה והחבלות שלו היו בלתי ניתנות לריפוי אז הוא התחנן לזאוס שיהרוג אותו. זאוס לא הרג ופשוט עזב, ולכן אתנה הוכרחה לשים סוף לייסורים שלו בגלל שלא יכלה לראות אותו סובל."

"וזה מה שגרם לה ליצור את הפגיון. הוא לא יועד לאלים, אלא נוצר במיוחד כדי להרוג את זאוס. כמעט כמו נקמת דם פרטית משלה." הוא מסיים.

"זה אכזרי." אני אומרת.

"זה פשוט איך זאוס מתנהג כשהוא לא משיג את מה שהוא רוצה." האדס מודה.

"אני לא יכולה אפילו לדמיין מה היא עברה." אני לוחשת.

"לאתנה יש דרך משלה להתמודד עם הדברים עכשיו. אחרי המקרה היא מעולם לא חזרה למה שהייתה קודם, אבל אני מקווה שאדריאן יכול להחזיר את הניצוץ שהיה בעינייה."

באיזכור שמו, הוא מופיע במושב האחורי.

"מי אמר את השם שלי?" הוא שואל.

"אני, אתה יוצא לדייט עם אתנה." האדס אומר לו.

"איך ידעת שאני מחבב אותה?" הוא שואל בהלם.

"תקרא לזה תחושת בטן." האדס עונה לפני שאנחנו מגיעים הביתה.

הוא חונה ואני מאפשרת לו לפצוח עבורי את הדלת. אני יוצאת וקופצת אל תוך ידיו כמו ילדה קטנה.

"תסחוב אותי?" אני מבקשת.

"הכל בשביל הנסיכה שלי." הוא אומר וסוחב אותי במדרגות.

לא הבנתי כמה מותשת הייתי עד שהוא הניח אותי על המיטה ונרדמתי ברגע.

~~~~~~~~~~

שנה טובה!!
שתהיה שנה מלאה בפרקים חדשים ומוטיבציה לתרגם אותם😉

Nabut25 Nickskubi tigerdreamer bugv8520 annabeth5PJ
קחו עוגיות!!🍪🍪🍪🍪

תתייגו את החברים שלכם בתגובות ותנו להם עוגיות לשנה החדשה!

(MrSprkles חוץ ממך. את לא מקבלת עוגייה.)