פרק 1

747 15 3
                                    


נ.מ ליאור
"קומי" אוראל צעק לי מהסלון "אני קמה"מלמלתי וקמתי מהמיטה התארגנתי, לבשתי את הבגדים שהשארתי בחוץ, גינס שחור ארוך עם קרעים וחולצת בטן לבנה רופפת השארתי את השיער פזור נעלי סופרסטאר לבנות.
לקחתי את המזוודות והתיק בצפר והלכתי לסלון "את לא הולכת עם החולצה הזאת"אוראל אמר "נו אורי רק ליום הראשון פליז"אמרתי והוא נאנח "טוב"אמר וחייכתי הוא הסתכל על הדברים שלקחתי ושאל "את באמת צריכה את כל הדברים האלה?"והצביע על הבובה הגדולה של הכלב שלקחתי "כן"אמרתי והוא קם מהספה "בואי נצא"אמר, דחף את המפתחות של האוטו שלו לכיס ולקח את המזוודות שלי כי שלו כבר היו באוטו.
הרמתי את התיק בצפר מהריצפה ויצאנו מהבית "אוף אני יתגעגע"אמרתי "אל תדאגי העיקר שאני איתך בפנימייה לא?"שאל "זה הכי חשוב"אמרתי והוא חייך, הכניס את הדברים לבגאז ונכנסנו לאוטו והוא הניע "נאסוף בדרך את עידו אוקיי?"אמר והנהנתי
התחלנו לנסוע ואוראל אמר "לולי תבטיחי לי שאם קורה משהו לא משנה עם מי את מספרת לי אוקיי?"שאל "מבטיחה"עניתי ואחרי עשר דקות הוא עצר בבית של עידו "היי אחי"אמר שנכנס לאוטו ואת המזוודות שם בבאגז "מה קורה גבר"אוראל אמר ועידו שאל "אז ליאור מתרגשת להיות איתנו השנה?" "מה ברור?! חלום חיי"אמרתי והם צחקו "אם קורה משו ואת לא מוצאת אותו בואי אליי טוב?" אמר והנהנתי.
אחרי חצי שעה הגענו אוראל חנה ויצאנו לקחנו כל אחד את הדברים שלו ועידו אמר לי "ליאור את אמיתית? הבאת דובי?" "זה לא דובי זה כלב וקוראים לו בוגי"אמרתי ואוראל אמר "הביאו לה אתזה בגיל שלוש ומאז הוא אצלה" גלגלתי עיניים והתקדמנו לכיוון השער נכנסנו והיה מולי מקום ענק מלא מבנים מרשימים ודשא ומזרקות ומלא ילדים והיה רשום את השם של הפנימייה בענק בכניסה 'פנימיית דרימס' שזה פנימיית החלומות טוב מה שנכון נכון.
"בואי אני יראה לך איפה את גרה ואז יותר מאוחר אני יראה לך איפה אני"אוראל אמר שעידו הלך גם עם הדברים של אוראל.
הוא ליווה אותי לבניין בצבע לבן ענק שכתוב עליו 'בנות 15-16' "בואי אני יעזור לך למצוא את החדר"אמר הנהנתי ונכנסנו הוא עזר לי עם הדברים והגענו ללוח ענק שהיו לידו כמה בנות וחיפשתי את השם שלי "הנה"אמרתי והצבעתי על שמי שמופיע בריבוע של 'חדר 102'.
הלכנו לחדר זה היה בקומה שלישית מזל שיש מעלית, היה רשום על הדלת 'חדר 102: מאי רביבו,ליאור אזולאי ורומי פיזנקי'.
פתחתי את הדלת והוא היה ריק "זכית"אוראל אמר וגיחכתי היו שם מיטת קומותיים ומית יחיד, בחרתי את המיטת יחיד ושמתי עליו את בוגי ואת התיק בצפר אוראל הניח ליד המיטה את המזוודות "נדבר טוב?"אמר והנהנתי הוא חיבק אותי וחיבקתי אותו חזק "ביי"אמרתי שהתנתקנו והוא יצא מהחדר.
התחלתי לפרוק את המזוודות לארון שהיה ליד המיטה, החדר היה ממש יפה בגווני ורוד והיה בו את המיטות, ספה ל6 אנשים לבנה ושולחן הצבע שמנת הייתה טלוויזיה גדולה בצבע שחור ושידה לבנה גדולה שהידיות בגווני ורוד, כמה שטיחים מפוזרים בחדר בגווני ורוד ושלוש פוכים ורודים. המיטה הייתה לבנה מעץ מיטות מרווחות עם כרית ורודה סדין לבן ושמיכה לבנה עם פסים ורודים ליד המיטה הייתה שידה לבנה ועליה מנורה ורודה היה ארון שקוע בקיר עם ידיות ורודות ובחדר היה חלון ענק משקיף לכיוון הים שנמצא ליד ולחלון היו וילונות ורודים ומתחת לחלון כמו שידה ארוכה בלי מגירות בצבע לבן והיו עליו כל מיני דברים והיו גם שירותים ומראות.
פתאום ילדה פתחה את הדלת "שלום אני מאי"אמרה בחיוך "אני ליאור"אמרתי מחזירה לה חיוך "בת כמה את?"שאלה "15"עניתי "אאה אני 16" אמרה והלכה לעבר המיטת קומותיים ותפסה למטה סיימתי לסדר "את חדשה?"שאלתי "לא אני שנה שנייה פה"אמרה ופתאום נכנס לחדר נער חתיך עם שיער שחור ועינינם חומות "שחכת את התיק"אמר למאי ונתן לה את התיק, חיבק אותה והלך לכיוון הדלת "בחרת אחלה מיטה"אמר לי וקרץ לי "תודה" אמרתי בחיוך והסמקתי הוא גיחך ויצא מהחדר, "מי זה?"שאלתי את מאי "אחשלי"אמרה ופתחתי את המזוודה האחרונה והוצאתי את התיק איפור והלכתי למקלחת על הכיור היה שלוש סלסלעות מקש עם השמות שלנו, לקחתי את הסלסלה שלי והוצאתי את כל האיפור והמברשת שיניים.
חזרתי לחדר וכעבור כמה דקות סיימתי לסדר ושמתי את המחשב הנייד במגירה בשידה שליד המיטה עם המטען וסגרתי "סיימתי"אמרתי ומאי אמרה "גם אני את באה אני יעשה לך סיבוב?"שאלה והכנסנו שנינו את המזוודות מתחת למיטות "כן בואי"אמרתי ובאנו לצאת מהחדר "רגע ישלך מפתח לחדר על המיטה תיקחי אותו"אמרה גיחכתי וחזרתי למיטה הרמתי מבטח לבן "ישלי רעיון"אמרתי וחיברתי אותו לשרשרת שאודאל נתן לי לבת מצווה מאי צחקה עשתה כמוני ויצאנו.
"תחכי לי למטה אני דקה באה אוקיי?"מאי שאלה הנהנתי וירדתי למטה התקדמתי למזנון הקטן והתנגשתי במישו "מצטערת"אמרתי "זה בסדר זה אשמתי"נשמע קול גברי הרמתי את הרגש וראיתי את אח של מאי "ה....י..י"גמגמתי...

סיפור ערסים-ליאור ואלירן.Where stories live. Discover now