love, hate and between

פרק 1

1/9 יום ראשון ללימודים

5:30 . צלצול של השעון המעורר. משתיקה .
5:40. שוב צלצול .משתיקה.
5:50. צלצול. שוב! משתיקה. שוב!
6:00. דלי מים קרים נשפך עלי משום מקום. קמתי בבהלה ,מסתבכת עם השמיכה ,היי רצפה ! ,מה יש לכולם עם מים קרים?!
" למה את לא ערה לעזאזל?! לא הייתי ברורה אתמול בהודעה?!?" שמעתי את אווה צועקת עלי
"מה?! אני שמתי שלושה שעונים מעוררים מהשעה 5 וחצי " אמרתי בהתגוננות
"זה לא משנה כרגע ,אפ-אפ למקלחת ,קדימההה!" אווה צעקה עלי
אוחחח אין לי כוח לקום ,מה אני אשמה שבן אדם רוצה לישון?! זה רצון טבעי של כל בן אדם נורמלי ששפוי בנפשו!!! אבל מצד שני אווה לא שפויה בנפשה...
בחוסר חשק הלכתי למקלחת אך לפני זה צחצחתי את שיניי. מאחר והייתי נורא עייפה הייתי צריכה למצוא דרך להשאיר את עצמי ערה אחרת הייתי נרדמת במקלחת, וכן דבר כזה יכול לקרות לי.
" She played the fiddle in an Irish band" התחלתי לשיר את galway girl של Ed SHeeran בעודי לוקחת את השמפו בידי, משתמשת בו בתור מיקרופון.
"מה את שרה מההה שתהיי לי בריאהה" אווה צעקה מבעד לדלת המקלחת לחוצה מאחר ויש לנו הרבה פחות זמן ממה שהיא תכננה
"But she fell in love with an English man" המשכתי לשיר מחייכת לעצמי, יודעת שאווה על סף לשבור את הדלת ולחנוק אותי עם מגבת
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב חתיכת דוב קואלה שישן חצי מהיום!!!! יש לך בדיוק חמש דקות לצאת מהמקלחת אחרת אני רוצחת אותך..." אווה המשיכה לצעוק אך אני המשכתי לשיר לעצמי, מתעלמת לחלוטין מצעקותיה
"את בכלל מקשיבה לי??!?!!" אווה שאלה עצבנית ומיואשת כאחד. אני אוהבת להתעלל בה. לאחר שאווה צעקה עלי כמה פעמים שאני מבזבזת זמן יקר יצאתי מהמקלחת, מחליטה לזנוח את כישורי השירה שלי מאחור לטובת חיי.
כשיצאתי מהמקלחת ראיתי את אווה לבושה במכנס סקיני שחור וגבוה שהחמיא לגזרה שלה וחולצת בית ספר לבנה עם נעלי עקב טיפה גבוהות בצבע לבן.
"כמה זמן לוקח להתקלח ולצחצח שיניים?!?! שעה?!?! והפכת אותי לחירשת שתהיי בריאה!!!" אווה צעקה עלי כששמה לב שיצאתי מהמקלחת
"לא הייתי שם שעה וחוץ מזה כישורי השירה שלי מדהימים" אמרתי בהתגוננות, אני בטוחה שהיא הגזימה. ולהגנתי עם קול צרוד של בוקר ברור שאני אשמע כמו עורב פצוע שזועק לעזרה!!!
"צודקת . היית שם שעה וחמש דקות ובואי לא ניכנס לנושא כישורי השירה שלך. תישארי בציור" אווה דייקנית אז ישר הסתכלתי לכיוון השעון ,והיא צדקה. איך לעזאזל לקח לי יותר משעה??? למרות שהייתי על סף הירדמות שם למרות המופע הפרטי שהענקתי לסבונים אבל בסדר, זה פרט שולי. אוחחח אין לי כוח לזה .
לאחר מכן שמתי לב שיש מכנס סקיני כחול עם חולצת בית ספר לבנה על המיטה שלי ועל הרצפה נחו נעלי הסניקרס הלבנות האהובות עלי. כשאווה שמה לב שהסתכלתי לשם היא אמרה לי שאני צריכה להתלבש ושכדאי לי למהר עם מבט מזהיר על פניה.
נכנסתי למקלחת והתלבשתי בזריזות כי ידעתי שלא כדאי לי לעצבן אותה עוד פעם.
כשיצאתי ראיתי את אווה בוחנת את עצמה במראה כשעיפרון שחור תוחם את עיניה הכחולות ושיערה הבלונדיני הקצר נופל בגלים רכים על גבה.
כששמה לב שיצאתי, היא הושיבה אותי על הכיסא שבחדרי ואיפרה אותי ובכל פעם שרק ניסיתי לראות את הפלאים שהיא מחוללת בפניי היא צעקה עלי.
"שלא תעזי להסתכל!!!!" היא צעקה עליי אחרי שניסיתי לפקוח את עיניי בפעם החמישית מאז שהיא התחילה
"את לא יכולה לצפות ממני לשבת בעיניים סגורות כל כך הרבה זמן!!!" אמרתי לה מייואשת לחלוטין. למה צריך לעשות את זה בכלל? במה זה מועיל? זה בסך הכלבית ספר ואני לא חושבת שאיפור ישנה את המצב שאני נמצאת בו- את העובדה שאני ילדה שקופה והעובדה שאף גבר גם ככה לא מסתכל עליי או יתעניין בי מתישהו.
"את רוצה להיות יפה נכון?? אז סתמי!!!" היא אמרה לי בקול מזהיר
"אני עדיין לא רואה בזה טעם" אמרתי בעודי מתאפקת לא לנסות לפקוח את עיניי בפעם השישית.
"ברור שאת רואה בזה טעם!!! כל עוד את לא מעמיסה על עצמך ושמה טונות של איפור- ה איפור יכול לעשות ניסים ונפלאות" אמרה בהתלהבות יתרה אם תרשו לי לומר.
"איפור לא יעזור לי אווה ואת יודעת את זה. זה לא יגרום לי לביטחון העצמי שלילעלות ובטח ובטח לא יגרור מבטים אחריו" אמרתי לה בעודי מהרהרת על כך.
"את מוכנה להפסיק להיות כל כך דיכאונית על הבוקר???? תחייכי והעולם יחייך אלייך בחזרה!!" אמרה לי בניסיון לעודד אותי, מודעת לעובדה שאם רק תגיד לי שאני כן סוחפת מבטים אחרי ושכן שמים לב אלי אני אהרוג אותה. אולי אני צריכה להיות טיפה יותר אופטימית... החיים יפים ואין שום טעם לתת לחוסר חיי אהבה לדכא אותי. כשסיימה, היה חיוך מרוצה על פניה. הסתכלתי במראה. ראיתי שאת עיניי הכחולות תוחם עיפרון שחור בדומה לאווה ועל שפתי מונח בצורה סימטרית אודם ורדרד. שיערי החום נפל על גבי בגלים רכים וארוכים, בצורתו הטבעית.
"נוו?!? מה את חושבת?!!?" אווה ניערה אותי ממחשבותיי בצרחה קולנית שאופיינית לה.
"בואי נלך להשיג לנו חבר!!" אמרתי בהתלהבות מוגזמת ואווה התלהבה ביחד איתי.
לקחנו את התיקים שלנו ויצאנו לעבר בית הקפה האהוב עלינו כדי להיפגש עם קאי, חבר טוב שלנו, ולשתות את הקפה הקבוע שכל אחד מאתנו מזמין בכל פעם.
"בוקררררר" קאי צעק לנו כשראה שאנחנו מתקרבות לבית הקפה. אווה רצה אליו וגררה אותי איתה ואז נתנה חיבוק ענק לקאי שהצטרפתי אליו מיד אחר כך.
"התאפרתן והסתדרתן לכבודי???" קאי שאל מאחר והוא יודע שאני לא מהטיפוסים האלה שמתאפרים לבית הספר. כמו שאמרתי קודם, זה חסר כל תועלת
"היית מת קאי!!!! אנחנו חדורות מטרה הפעם!!! השנה יהיה לנו חבר!!!" אווה אמרה מתלהבת בנימה שאורמת שהיא באמת מתכוונת להשיג חבר השנה.
"היא חדורת מטרה, אני פחות" אמרתי כששמתי לב למבטים שאנשי הבית קפה נועצים בנו מאחר ואווה לא שולטת בעוצמת הקול שלה
"זה אומר עכשיו אני צריך להגן עליכן מפני בחורים סוטים שעובר להם רק דבר אחד בראש??" קאי שאל בחצי ייאוש וחצי שאלה. הוא תמיד היה החבר המגונן ודאג לי ולאווה כאילו היינו אחיות שלו. לא פעם ולא פעמיים הוא שיחק את עצמו חבר של אחת מאתנו כדי להרחיק בחורים שהטרידו אותנו שהם היו כמו עלוקות שלא הבינו את העובדה שאנחנו לא מעוניינות בשום קשר אליהם. מה לא ברור באמירה "אני לא מעוניינת!!! תעזוב אותי כבר!!!" אני חושבת שזה נורא ברור ומבהיר את חוסר הרצון שלנו.
"אולי תגן על אווה. אחריה גם ככה רודפים חצי מהגברים בבית הספר" אמרתי כמובן מאליו. לאווה היה יכול להיות חבר רציני מלפני שנים והיו לה כמה שהיא יצאה איתם. חצי מהבנים בבית הספר מציעים לה לצאת איתם והיא פשוט דוחה אותם אחד אחד ומשאירה שובל של לבבות שבורים אחריה. הבנים שלא רודפים אחריה זה או שהם קטנים מידי ומודעים לעובדה שאין להם סיכוי או שהם רודפים אחרי קלואי, "המלכה" של בית הספר.
"את אומרת את זה כאילו איתך לא מתחילים!!!" אווה אומרת לי בעוד קאי מסתכל על שנינו בייאוש, לא יודע מה לעשות עם זוג הנערות חסרות חיי האהבה שנמצאות מולו.
"איתי מתחילים כל המוזרים של הבית ספר!!!!" אמרתי מיואשת לחלוטין והנחתי את ראשי על השולחן בטיפה יותר מידי כוח ממה שהייתי צריכה כי לאחר מכן הרמתי את ראשי ושפשפתי את מצחי הכואב מהמכה.
"דבר ראשון, את תהרסי את האיפור אז כדאי לך להפסיק ועכשיו!!! לא אכפת לי כמה כואב לך!!! דבר שני, את מחשיבה את ג'רמי, ראש קבוצת המתמטיקה והפיזיקה בבית הספר שעשה בגרות עוד לפני שנה לאדם מוזר???" אווה אמרה תחילה בטון מזהיר ולאחר מכן בצחוק משועשע.
"כל החתיכים מתחילים איתך וכל השאריות מתחילים איתי" אמרתי עדיין מייואשת
"אלי תפסיקי לדבר שטויות!!! את יפה ואת חכמה ואת פשוט לא שמה לב למבטים שבנים ובנות קנאיות נועצות בך" קאי אמר לי והכנות נשמעה בקולו ונראתה באזניו
"ותאמיני לי שאני יודע על מה אני מד בר מאחר וכל פעם שאנחנו עוברים במסדרונות אני מוצא את עצמי שולח מבטים מזהירים לחצי מהבנים שאנחנו רואים בדרך" הוא המשיך ואמר.
"תודה קאי... מה הייתי עושה בלעדיך?" הודיתי לו בעודי קמה ומחבקת אותו. קאי חשוב לי. הוא כמו אח בשבילי והוא תמיד נמצא שם כשאני צריכה אותו.
"ומה איתי??? מה אני עז???" אווה שאלה בעודה משלבת את ידיה
"את לא מספיק חשובה" אמרתי לה בחיוך בעודי ממשיכה לחבק את קאי
"תזכרי שאמרת את זה!!!" אווה אמרה לי בעודה מפנה לי אצבע מזהירה
"אזכור" אמרתי בעודי מתיישבת ולוגמת לגימה גדולה מהשוקו החם שלי. כן, אני אוהבת שוקו. איך אפשר שלא??? ובמיוחד את השוקו של בית הקפה, הם מוסיפים לו שבבי שוקולד וקצפת ליד ובימים חמים אפשר לבקש גם גלידת וניל מעל.
"קאיייי נכון אתה אוהב אותי???" אווה שאלה והסתכלה עליו בעיני כלב
"סובל אותך" קאי אמר בפשוט ולגם מכוס הקפה שלו
"לכו לעזאזל!!!" אמרה ולגמה מכוס הקפוצ'ינו שלה. אני אוהבת את החבר'ה האלה.
************************************
הגענו שלושתנו לבית הספר, צוחקים מבדיחה שקאי סיפר כששמנו לב להתקהלות של תלמידים וכבר ידענו שיש בלגן. על היום הראשון?!? היום אפילו לא התחיל!!! ככול שהתקרבנו יותר ויותר להתקהלות שמענו צעקות עידוד של ילדים חולניים שמשעמם להם בחיים אז הם נהנים מבעיות של אחרים. עוד לפני ששמעתי את הקולות צועקים את שמו של ליאו אוונס תיארתי לעצמי שזה הוא. הרי מי אוהב תשומת לב יותר ממנו? מי אוהב להראות כאילו הוא מעל כולם ושמילה אחת שלו יכולה להוריד אותך למטה?
מסתבר שאני לא היחידה שידעה מי זה כשראיתי את מבטיהם המיואשים של אווה וקאי. 

היוש חברים!

אז פינקנו אותכם בעוד פרק היום... מקוות שתאהבו!!! ❤❤❤❤

*בתמונה- לוקאס ותומאס*