צמרמורת עברה בגופי כאשר כפות רגליי היחפות נגעו ברצפה הקרה של דירתי, השעה הייתה מוקדמת והייתי די מעורפלת. ידי נשלחה כרובוט בהרגל של שנים לכבות את השעון המעורר, יכולתי להישבע שהדבר היחיד שרציתי לעשות היה להיזרק על המיטה עלייה ישבתי ולישון עד שהשמש תשקע, ואיתה תחושת העיפות הכרונית שאפיינה אותי בכל רגע בחיי.
בעוד כשעה וחצי אצטרך להתעטף ככל האפשר בכדי להאבק במזג האוויר הסופני שמחוץ לביתי החמים, ולצעוד בחיוך אל עבר מסעדת 'ניקס', בה עבדתי מזה שנתיים ושלושה חודשים. הבית שלי.
דחפתי את דלת העץ הגדולה שחשפה את המקום המרהבי והנעים שעוצב בסגנון כפרי וחמים, הרמתי את מבטי מרגליי ו-"יום הולדת שמח!" חיוך גדול וכנה נמתח על שפתיי בשעה שהבטתי אל עבר משפחתי, חברי לעבודה, שעמדו מקובצים בכניסתה של המסעדה וזרקו לעברי גומי צבעוניים מלאי אוויר, אשר ידועים בשמם, בלונים.
צחוק גדול בקע מעומק גרוני ואושר הציף את חזי כשנכנסתי לחיבוקה החם של ג'ס, העובדת הכי צעירה וחדשה שלני, או- בשר טרי, כפי שכינינו אותי כאן, ומיד לאחר מכן אל בין זרועותיו הממתינות של תום. תומאס, הבוס שלי ואחד מחבריי הטובים הידק את גופי אליו בחיבוק חזק ואוהב בזמן שלחש אל אוזני, "מזל טוב, יקירתי." ונשק ללחי.
"תודה רבה, כולם. הצלחתם להפתיע אותי." הודתי לכולם לאחר סבב שני של ברכות וחיבוקים.
"שבי מיה, עצמי את עינייך." קולה של ג'סיקה נשמע מאחורי כתפי רגע לפני שידייה הזעירות דחפו אותי לשבת על הכיסא. "מה? אבל אנחנו מתחילים ממש עוד מע-," החלתי בתירוצי היומיום שלי לפני שקטע אותו מרקו, "קדימה סוכר, תעשי מה שאומרים לך." הוא רטן בקול צרוד משינה כי מובן מאליו שהתעורר דקות ספורות לפני שהזיז את התחת החטוב שלו הנה, מוקדם מן הרגיל.
חילופי הדברים ביני לבין הסו-שפ הצעיר/בגילי שלנו תמיד היו 'עסיסיים וגסים' כפי שנהגה מרגרט, השפית המזדקנת שלנו לומר, ולכן, כל מה שיכולתי לעשות הוא לשלוח אל עבר מרקו המחויך חריצת לשון אך להתיישב ולעשות כדבריו.
חוש הריח שהתפתח הזמן הרב שהעברתי כאן גילה לי שמרגרט וודאי הכינה את שלל המנות האהובות עליי, ואכן, כאשר תום הורה לי לפקוח את עיניי על השולחן עמדו והדיפו ריח משכר לחלוטין שלל הפסטות שלנו, לזניית הבשר המפורסת של מרגרט, ועוד מספר רב של סלטים טעימים שהוכנו בכל טוב וביד מנוסה. "תודה מר, באמת." הענקתי למרגרט נמוכת הקומה חיבוק מוחץ רגע לפני שכולם התיישבו סביב השולחן והקולות שנשמעו היו הקולות של חבריי וברקע כלי האוכל אשר נקשו על הצלחות.
"אני רוצה להרים כוסית," הפתיע אותי תומאס בעודו מתרומם ממקומו ומוזג אל כוסיות משקה אלכוהולי קר ומגרה, "לחיי אחראית המשמרת הטובה ביותר בעולם, מזל טוב יקירתי. אני מאחל לך את כל האהבה שבעולם שמחה ובריאות, לחיים!" קולות התנגשות הכוסיות הדהדו בחלל הרחב בזמן שמרקו צעק ממולי,"היי מותק, בעיניים, זה שבע שנים של מזל רע!" ממש לפני שגעמתי את המשקה בלגימה אחת מהירה, כשכמובן עיניי צוחקות אליו.
YOU ARE READING
The Last Memory
Teen Fiction"צלקות מזכירות לנו היכן היינו, אך הן לא חייבות להכתיב לאן פנינו מועדות."- מ. פליליות. את הצלקות העמוקות מעברה קברה מיה בראון עמוק יחד עם ילדותה וחייה הישנים, עמוק מתחת למבט המנצנץ וחיוכה הקורן. כאשר נוקשים עקביה של עוד בחורה רגילה ונורמטיבית לחלוטין...
