ברחובות מהלכים גברים ונשים.
מכל הסוגים מכל המינים.
חלקם טובים חלקם פחות.
עם כוונות זדוניות אך לפעמים תמימות.
ברחוב שלי הלך לו נער,
מראהו נאה וחזותו מאיימת.
ברחוב שלי הלך לו נער,
את ליבי הוא שבה אך דרכו לא נגמרת.
ברחוב שלי הלך לו נער,
גיבור הוא הנער,
אשר דרכו לא נגמרת.
הלכתי אני ברחוב בודדה,
ילדה לא תמימה אך נראית מתוקה.
הלכתי לי אני ברחוב,
עם חיוך על פניי, ילדה שמחה.
ואולי שנינו,
גבר ואישה.
אולי שנינו,
נער ונערה.
נלך לנו יחד ונצעד לשקיעה,
עד שירצה הגורל ויקרא לו, אליו חזרה.
YOU ARE READING
The Last Memory
Teen Fiction"צלקות מזכירות לנו היכן היינו, אך הן לא חייבות להכתיב לאן פנינו מועדות."- מ. פליליות. את הצלקות העמוקות מעברה קברה מיה בראון עמוק יחד עם ילדותה וחייה הישנים, עמוק מתחת למבט המנצנץ וחיוכה הקורן. כאשר נוקשים עקביה של עוד בחורה רגילה ונורמטיבית לחלוטין...
