-אבישג-
הימים האלה היו די מודכאים..
שירה חזרה לבית אחרי כמה ימים של אישפוז,היא נכנסה לדיכאון ובקושי דיברה,אכלה או יצא.
ניסינו לעזור לה בכל דרך אפשרית,אך הכל היה קשה,מדניאל לא שמענו מאז מה שהיה...זה כאילו הוא נעלם.
חיפשתי את הספר שלי למדעים בלוקר,ברגע ששמעתי צחקוקים הסתובבתי וראיתי את ליאור עם שילת,מי היה מאמין שיהיה לי אכפת ומי היה מאמין שאני התאהב בערס?
היא הצמידה אותו ללוקר ונישקה אותו כאילו הם בכלל לא בבית ספר!,היא כזאת זונה!
סגרתי את הלוקר שלי בעצבים שעשה קצת יותר מידי רעש ממה שחשבתי כי ליאור פתאום הביט בי והתנתק ממנה.
לקחתי את התיק שלי והלכתי משם,עוברת לידם מבלי להסתכל.
נכנסתי לשירותים בעצבים ונעשנתי על הברז
וכאילו אין לי מספיק צרות,ולא מספיק רע לי
שילת נכנסה אחרי,היא חייכה אלי ומרחה על עצמה אודם אדום
לא רק שאת זונה...את גם מתגאה בזה!
"את לא מבינה כמה סקסיי הליאור הזה!",אמרה לי לפתע כאילו אנחנו חברות
"לא אני לא מבינה..ואני גם לא מעונינת לדעת",אמרתי בגועל
"את מצחיקה",צחקה והתיישבה על הברז
"אני יודעת",הוצאתי לה חיוך כזה של עפה על עצמה.
"טוב כפרה..הייתי שמחה לדבר איתך,אבל אני פשוט הולכת לשחק קצת עם הסקסיי!",צחקה ויצאה
"שרמוטה!",אמרתי בקול ובידיוק טליה נכנסה
"תודה..",אמרה וצחקה
"אוח אך הבנים יכולים לסבול את השילת הזאת?!",שאלתי בעצבים
"הם לא..אבל את מכירה תבנים,כל עוד הבחורה נותנת למי אכפת אך היא",אמרה בחיוך ומרחה על עצמה שפתון יובש
"דפוקים..",אמרתי והתיישבתי על הרצפה
"נכון אחותי!,עכשיו לעניין הבא...מה אכפת לך משילת?",שאלה והביטה בי בשאלה
"לא אכפת לי...פשוט היא כזאת...זונה!",אמרתי בעצבים
"אבישג.. הידיעה שהיא זונה לא מחדשת כלום,אבל הידיעה שהיא הלכה עם ליאור זה משהו מפתיע..את מאוהבת בליאור?!",היא אמרה ועוד רגע צרחה
"תשתקי!",צחקתי
"אני לא מאמינה!,למה לא סיפרת לי כלום..אוח!",אמרה וצבטה אותי
"אייה!",אמרתי והבטתי בה
"מגיע לך!,אך לא סיפרת לי שאת אוהבת אותו!?",שאלה אותי
"עזבי את זה...רבנו,ואנחנו לא מדברים",אמרתי בעצב
"אז ליאור דפוק!,אל תתני לעצמך להיתקע..הוא נהנה לו למה שאת לא?,הערב את באה איתי ואני לא רוצה לשמוע לא!",אמרה לי כשהיא קמה ואז משכה אותי איתה
"אני לא אוהבת מסיבות..",אמרתי
"אז תתחילי לאהוב!",אמרה לי וחייכתי
"תודה טליה..",אמרתי לה והיא חייכה
"אין על מה!,הרי את אחותי...",היא חיבקה אותי ואמרה.
-אדם-
עוד יום שלא הלכתי לעבוד,הייתי צריך להישאר עם שירה,דאגתי לה נורא.
היא שכבה במיטה עדיין יושנת.
התיישבתי לידה ונישקתי את ראשה,היא פתחה את עיניה והמבט הזה שלה..שעושה לי רע מאז מה שקרה שוב פעם צץ.
"מה השעה?",שאלה בעייפות
"תשע..",אמרתי לה
"מוקדם מידי...",אמרה והסתובבה כשגבה למעלה
"שירה יש לך מבחן בקרוב..מבחן סיום,את תצטערי שלא עשית אותו",אמרתי לה
"למי אכפת מהמבחן הזה!",אמרה כשראשה קבור בכרית.
"שירה..בבקשה ממך",ביקשתי וליטפתי את גבה
"די אדם תעזוב אותי בבקשה..",ביקשה
נאנחתי ויצאתי מהחדר,סגרתי את הדלת לאט וירדתי
השתגעתי מהמצב הזה!,עמדתי פשוט להתפוצץ...
התיישבתי על הספה כשאני פותח בירה ורואה איזה סרט..אכשהו הגעתי לבירה הרביעית.
כבר היה איזה שלוש בצהורים,שירה כרגיל נשארה בחדר,וסהר ואבישג בידיוק הגיעו.
"היי אדם",אבישג התקרב אלי
"היי ...אך היה בבית ספר?",שאלתי אותה
"בסדר..",אמרה וחייכה
"טוב אני עולה",אמרה וקמה
"שוג..מה העניין של באה ומסתגרת כל פעם?",שאלתי והיא הביטה בי
"שיעורים",אמרה ועלתה במהירות.
