״מחר יום הולדתך״ ברתה, אחותו של תומאסין אמרה.
תומאסין אינו טיפוס של ימי הולדת, הוא אוהב את הבדידות, את השקט שאפילו נוצה יכולה לשבור אותו.
מבחינתו להעביר את כל חייו לבד עם עצמו.
תומאסין התעלם ממנה והמשיך בעיסוקו.
לתומאסין היה תחביב, הוא היה מקדיש את רוב היום באומנות, אומנות מסוג אחר. עבודתו יכלה להתפרש למיליון פירושים שונים. היו אלה שאמרו ״זה מקולל״, קראו להחרים את האומנות שלו. והיו אלו שאהבו את המסתורין, את האפלה בציוריו של תומאסין, המועקה אשר מסתתרת בעיניהם השחורות ״כחור שחור בגלקסיה הענקית״ של הילדים הקטנים המובלים לחדר קטן.
על החדר הקטן היה תלוי שלט: ״אלוהים תמיד צופה בכם״.
הכנסייה המקומית קראה להחרים את ציוריו, העלולים להתפרש כקריאה למרד נגדם.
יש להדגיש כי תומאסין היה רק בן 14 וכבר כל כך מוכשר.
תומאסין היה אפל בדיוק כמו ציוריו, הדבר היחיד שמואר אצלו היו עיניו הכחולות, הבוהקות כמו השמש שבקושי נראית בעיירתם הקטנה. תומאסין לא אהב את עיניו, כי הם היו מנוגדים לאפלה שבתוכו, הפנימית והחיצונית.
שיערו היה שחור, בגדיו היו כהים לרוב ואף היה נוהג לשים כפפות שחורות.
ברתה הבינה כי תומאסין אינו היה מעוניין להקשיב לה, היא הלכה והשאירה מכתב בפתח הדלת של חדרו ביציאתה.
תומאסין הבחין במכתב והתלבט אם לפתוח אותו או לא כי הוא היה לחוץ. תומאסין שלח מכתב לבית ספר לאומנויות כמה חודשים לפני, הוא ביקש להצטרף כדי שיוכל לשפר את כשרונו ולהפוך לאומן בינלאומי.
חלומו הגדול היה שעבודותיו יהיו מוכרות בקרב האמנים הגדולים ביותר.
תומאסין חשב שמכתב זה היה מבית הספר.
המכתב היה מוזר, היה ניתן להבחין כי טיפה דיו נשפך על המכתב והוא היה קרוע בקצותיו.
תומאסין הבין כי המכתב בן כמה חודשים לפחות.
תומאסין לקח את המכתב והחליט לא לפתוח אותו, שם אותו במגירה ויצא מחדרו.
״תומאסין, תוכל להאכיל את העזים?״ אימו ביקשה.
תומאסין הנהן בחיוב ויצא מיד.
תומאסין כיבד את הוריו מאז היה ילד קטן.
כשיצא, ראה כי לראשונה מזה כמה שנים יש שמש.
הרי שמש מבשרת טובות, תומאסין חשב.
תומאסין קיווה עמוק בליבו שאביו יראה אהבה כלפיו.
אביו לא אוהב את תומאסין.
כשסיים להאכיל את העזים, שב לביתו ושאל את אימו אם היא קראה במכתב.
״איזה מכתב?״ שאלה אימו.
הבין תומאסין שאימו לא מכירה את המכתב, אז פנה לאחותו הגדולה ברתה ושאל אותה אם היא קראה במכתב.
ברתה הכחישה כל קשר לקריאת המכתב.
הוא שאל אותה מהיכן השיגה את המכתב, היא אמרה שהיא ראתה את המכתב נופל מכיסו לפני שעה.
תומאסין לא הבין על מה היא מדברת ורץ לחדרו, פתח את המגירה וראה שכתוב ״לכבוד תומאסין״ בכתב מרשים למראה.
אם כי מעטים האנשים שיש להם כתב יפה, תומאסין התרשם מזה ומיד פתח את המכתב.
הוא הביט במכתב:
״אם אתה קורא את זה, הגעת לגיל 15.
קודם כל יום הולדת שמח לך בני.
אני מצפה כבר לפגוש אותך בקרוב.
שלך,
אבא״
תומאסין התרגש, אם כי אביו החל לאוהבו.
תומאסין לא הבין למה היה רשום במכתב שאביו מצפה לפגוש אותו אם הוא גר איתו, אך שיער כי זהו כנראה מפגש ״ראשון״
להיכרות יותר מעמיקה ואוהבת ביניהם.
תומאסין ידע שמשאלת ליבו תתגשם, והיא אכן התגשמה.
תומאסין העביר את שאר היום בציור וכשירדה החמה, הלך לישון.
יום הולדתו הגיע.
