פרק 39

5.7K 336 50
                                    

שנה לאחר מותו של סם אני עדיין לא מתאוששת
השעות חלפו , הימים והחודשים אט אט השגרה חזרה לעצמה אבל אני לא . הפסקתי לעבוד בחברה של בוב והתחלתי לפתוח חברה משלי קטנה , עם משכורת שמחזיקה אותי והכי חשוב אף אחד לא על גבי ורק אני דואגת לעצמי .
מאז שהוא מת אני נוסעת לחפש את הבן זונה שרצח אותו
לאט לאט רון עזר לי והתחלנו למצוא רמזים אבל לא מספיק
רון חשב שאני לא יכולה להתמודד עם זה אבל לאט לאט יצרתי לי שם בעולם שלו ״לצ׳יקה לוקה ״  חודשים עברו והבנתי  שנפתח צד שלא הכרתי והנקמה במותו של סם בוערת בתוכי
ביילי בוב ואפילו מקס ניסו לגרום לי להפסיק אבל אף אחד לא יכל
אפילו לא רון שהיה לצידי 24/7 גם בלילות שהפעם אני זו שהיה לה את הסיוטים
כול יום שעבר אני התאמנתי ועבדתי .
ועכשיו אני עומדת מאחורי עץ רואה את כול המשפחה של סם עומדים מעל הקבר שלו ובוכים . שנה עברה , ועדיין הטבעת על ידי
כשעמדתי מאחורי העץ נזכרתי בדון דלמוס וההלוויה שלו
סם היה שם לנחם ועכשיו אני עומדת שם לבד מנחמת את עצמי
אחרי שהאזכרה הסתיימה , הלכתי לבית של לקוח לעבור על החשבוניות שלו ועל המצב הפיננסי . אחרי שיצאתי מהבית רון צלצל אלי ״הייי ״ ״היי איך את מרגישה ?״ ״בסדר יש רמז ?״
״לא . מיקה יש לי שם , אני יודע מי זה ״ הלב שלי הפסיק לפעום ״מי זה ?!?!״ ״אחד מהחיילים של ביל ״
״איפה הוא נמצא ?!?״
״ביל וכול החבורה בווגאס״ ״או קיי אני כבר בדרך לשדה תעופה , אתה בא ?!״ ״שלוש שעות תיהיה מוכנה ״ הוא אומר וניתק את הטלפון
שלחתי הודעה קצרה ללקוחות שלי שאעדר במהלך השבוע אבל אם קורה מהו חשוב אפשר להתקשר בכול שעה
נכנסתי למכונית ונסעתי לתפוס את הבן זונה
אני עומדת מול רון בשדה התעופה ״היי קטנטונת ״ הוא מחבק אותי , הריח של רון משכר , אני מנסה להתרחק אבל הוא לא עוזב ״את מוכנה ? ״ ״יותר משנה ״
אנחנו עולים על המטוס של רון , הטלפון שלי מצלצל אני מסתכלת על המסך ורואה שיחה מביילי , חיכיתי שהשיחה תגיע לתא קולי ולאחר מכן כיביתי את הפלאפון
רון שישב לידי בדיוק קרא בעיתון .
היינו רק אני והוא ואילו השאר בחלק האחורי של המטוס
״רון ?״ ״ממ?״ ״פעם .. התאהבת ?״ . הוא הפסיק לקרוא והסתכל עלי ״למה את שואלת ?״ ״כי אני רוצה לדעת אם אי פעם הצלחת להתגבר ״ ״אפשר לומר שהתאהבתי ... אבל היא פשוט לא הרגישה ככה ״ ״אז מה עשית ?״ ״כלום . פשוט הזמן עצמו ריפא את הפצעים ״ אני מגחכת ״אני חושבת שהזמן לא ריפא אותי אלה רק גרם לי שאני לעולם אבל לעולם לא התאהב״ ״מיקה אל תדברי שטויות ״ ״באמת רון , אף מגע של גבר לא גורם לי לצמרמורת או מבט שגורם לליבי לפעום ״
חוץ ממך ... בשלושה חודשים האחרונים כול מגע של רון או מבט גרם לגופי להרגיש טיפה חי
אני חשבתי שאולי זה סתם וזה קורה בגלל שהוא ואני ניהיינו קרובים . אבל אני נזכרת שלפני חודש שיצאנו לחפש רמזים במועדון ושם הוא היה צריך להתחיל עם אחת הבנות
כול כך צרם לי לראות אותו מתנשק עם אישה .
כול כל כעסתי על עצמי , ניסיתי לקחת מרחק אבל זה לא החזיק מעמד ,אבל אני נשבעתי שאני לא אוהב יותר בחיים
״מיקה ?״ ״הא?״ ״בואי שימי את הראש את נראת עייפה ״
אני מניחה את ראשי על כתפו והלב מתחיל לפעום מידי פעם אבל הוא עדיין רוטט מבכי על האהבה הגדולה שלי
הליטוף של רון מנחם אותי  אני מפסיקה לחשוב ופשוט נרדמת

Different PeopleWhere stories live. Discover now