Royal • Ziam

2: Goodbye

What was it like to lose him?
It was like hearing every goodbye ever said to me-said all at once.
-Lana Leav

פרק 2
להתראות

1883

"שלום.." קול מוכר גרם לליאם להסתובב.

הוא השפיל את מבטו כשהבחין בדמותו של זאיין, לבוש בבגדים מלכותיים ויוקרתיים.

ליאם היה בחדרו שהיה בטירה. בגלל שאמו הייתה הטבחית של משפחת המלוכה, הם קיבלו חדרים באגף של העובדים, המשרתים והעוזרים.

זאיין סרק בעיניו את ליאם, שלבש מכנסיים בלבד.

"לא הגעת.." ליאם לחש וזאיין בלע רוק והשפיל את מבטו.

"אבא שלי.. הוא.. הוא נפטר." זאיין לחש וליאם פער את עיניו ומיהר לעברו.

הוא חיבק את זאיין חזק, מלטף את גבו באיטיות ומנסה לנחם אותו.

זאיין ידע שהוא צריך להיפרד מליאם, אבל באותו הרגע הוא הרגיש כאב עצום בחזה ופשוט הניח לזה לשנייה.

ליאם שמע באוזניו התייפחויות והבין שזאיין בוכה. הוא התרחק מעט ומחה את דמעותיו.

"אני מצטער.." ליאם לחש ונשק ללחי של זאיין, מחבק אותו ומנסה להרגיע אותו.

"ליאם.." זאיין לחש ודחף את ליאם ממנו בעדינות.

ליאם הביט בו במבט מבולבל.

"מה קרה?" ליאם שאל וזאיין הבין שהוא צריך לסיים עם זה כמה שיותר מוקדם, שזה יכאב יותר אם הוא ידחה את זה.

"זה צריך להיפסק." זאיין השיב וליאם גירד את עורפו, עדיין מבולבל.

"מה צריך להיפסק?" זאיין בלע רוק ונאנח.

"אנחנו." ליאם הביט בעיניו של זאיין וליקק את שפתיו.

מחשבות רבות רצו במוחו עד שלפתע גיחוך ברח מפיו.

"אתה מתבדח, נכון?" ליאם שאל וזאיין השפיל את מבטו.

הוא לא רצה שזה יהיה קשה יותר משזה אמור להיות. הוא רצה לסיים את זה ופשוט לצאת משם, לא לדבר יותר לעולם ולנתק את הקשר.

"זאייני, בבקשה תגיד לי שאתה מתבדח.." ליאם לחש, קולו צרוד ושבור.

"אני לא." זאיין ירה לעברו במהירות הבזק.

"אני לא מאמין לך." ליאם הכריז וזאיין נאנח.

"למה אתה רוצה שזה יגמר? למה?" שאל והתקרב לזאיין, נעמד מולו ומלטף אותו באיטיות מענגת.

"כ- כי.." זאיין לחש.

"כי אני לא אוהב אותך יותר." ליאם פער את פיו בכדי להגיד משהו אבל מילה לא יצאה.

"הפסקתי לאהוב אותך, זה הכל." זאיין הוסיף וליאם השפיל את מבטו והניד בראשו, מסרב להאמין לזה.