Patient №119 (Harry Styles AU)

15

| בריט |

אני עכשיו יושבת בשולחן האוכל עם אמא שלי בזמן שהיא הולכת הלוך ושוב ומציקה לי מכיוון שאני לא בטוחה שאבא שלי בוגד בה.

"יכולת להרוס את הנישואים שלנו."

"אני?! אבא הוא זה שבוגד בך!" אני צועקת והיא מתקרבת לפנים שלי, אוחזת בלסת שלי ומוחצת.

"את לא יודעת את זה!"

"תני לי ללכת!" אני צועקת כשאני בועטת ברגל שלה, גורמת לה להפוך לכדור של זעם.

"איך את מעזה?!" היא צועקת והדבר הבא שאני יודעת זה שאני על הרצפה – הלחי שלי שורפת כמו גיהינום.

אני מתאפסת על עצמי ונעמדת, מתנדנדת מעט כשהראייה שלי מסתדרת מכאב הראש שלי.

אני מביטה מסביב ואני רואה את הארי נכנס מהדלת. אמא שלי מתחילה לצעוק עליו והוא צועק עלייה בחזרה.

לפתע אני עוצמת את עיניי ואני נופלת אבל הארי תופס אותי. אמא שלי מושכת את הזרוע שלי ואני מאבדת את ההכרה.

| הארי |

אני יוצא מהמכונית שלי, מוכן לראות את בריט. תכננתי את היום הולדת הכי טוב עבורה. אלוהים אני כל כך בר מזל.

אני הולך אל הדלת ואני מתכוון לדפוק אבל אני שומע צעקות אז אני עוצר.

"איך את מעזה?!"

אני פותח את הדלת כדי לראות את בריט נעמדת מהרצפה, מתאוששת וזכוכיות שבורות על הרצפה.

"בריט?!" אני צועק בזמן שאני רץ אלייה והיא נופלת לזרועותיי.

"תצא מהבית שלי!"

"הרבצת לה?!" אני שואל כשאני מרים אותה בסגנון כלה.

"תוריד אותה!"

"איך את מעזה להרביץ לבת שלך?!" אני צועק והיא נרתעת מהטון שלי.

"היא זונה! בטח שוכבת עם אלפי בנים," היא אומרת בזמן שהיא מתיישבת על הספה ואני מרגיש זעם נבנה בתוכי אבל אני צריך לדאוג לבריט.

אני יוצא מהבית ומשכיב אותה במושב האחורי. (-אונס!!!!1) אני נכנס פנימה ומסיע אותה במהירות לבית החולים מכיוון שיש לה חתך עמוק וענק בצד ראשה.

אלוהים אדירים.

אני מגיע לבית החולים, מרים אותה וממהר פנימה. אני צועק לעזרה בזמן שאני רץ דרך הבית חולים לכיוון חדר.

"דר סטיילס?" מירנדה שואלת כשהיא נעמדת.

"תקראי לאחיות!" אני צועק והיא מהנהנת בזמן שהיא קוראת לכמה והן עוקבות אחריי.

אני משכיב אותה על השולחן והיא פוקחת את עינייה באיטיות.

"תביאי חוט תפירה ומחט – את תביאי משככי כאבים – ואת תביאי מגבות לחות." אני מצווה וכולן מקשיבות.