Patient №119 (Harry Styles AU)

9

בכל פעם שאני בסביבת הארי אני לא יכולה שלא לחשוב על אנדרו כי אני מפחדת הארי יהיה בסופו כמותו.

אני מרגישה רע עבור אשתו, אבל לא הרבה מאוד בהתחשב בעובדה שאני עדיין לא יודעת מי הילד שהיה איתה בבית הקפה.

הרגשות שלי להארי הם חזקים, אני יודעת שהם. בכל פעם שאני בסביבתו אני מקבלת צמרמורות ופרפרים בבטן ואני מרגישה כאילו שהוא פותח את לבי אפילו אחרי שאנדרו מחץ אותו.

אני שונאת את זה כשאני נופלת לאנשים יותר מידי מהר, אבל זה יותר גרוע מכל אחד אחר - אני מדברת על גבר בן 32 עם אישה וקריירה.

אלוהים החיים שלי כל כך מסובכים.

״בריט?״

״מה-,״ אני מסתכלת למעלה מהברכיים שלי ואני מרגישה קיא עולה לגרון שלי.

״היי,״ הוא מחייך את החיוך הגדול שלו, השיער בלונדיני שלו מתנופף ברוח.

אני קמה במהירות, נאחזת בעץ בזמן שאני מועדת הרחק ממנו. אני סותמת והוא מחזיק את ידיו.

"את בסדר? בריט--,״

״אל תיגע בי ... למה אתה כאן?" אני סוטרת לידו המלוכלכת משם, והוא צוחק.

"זה הפארק."

״תתרחק ממני, אנדרו,״ כמעט והקאתי רק על ידי אמירת שמו.

״בייב תרגעי אני רק אמרתי היי-",

"ואני אומרת ביי, תתרחק ממני," אני אומר כשאני רצה הכי מהר שאני יכולה למכונית שלי. אני מתניעה ונוסעת משם במהירות.

זה לא קרה.

|הארי|

מתי אתה באמת יודע מתי לדעת מתי לסיים משהו? מה אם אני אסיים את הנישואים שלי עם טיילור ואז אתחרט על זה לחלוטין? אבל מה אם אני אסיים את הרומן שלי עם בריט ואשבור את לבה... אני אפילו לא יכול להבין כמה שבורת לב היא תהיה.

אני אומר להתראות למירנדה כשאני עוזב את בית החולים, עושה את דרכי למכונית שלי. אני נכנס פנימה, נוסע בעיר למשך זמן מסויים בזמן שאני חושב.

אולי אני צריך פשוט לנסות ליישר את ההדורים עם טיילור... לדבר איתה על איך שאני מרגיש - בריט היא האדם היחיד שבאמת גרם לי לדבר על הרגשות שלי איתו.

אני יודע שיש לנו סוג של חיבור בין אם זה לזמן קצר או לנצח - אני רק יודע שיש לה אותי.

אני רואה את המכונית שלה חונה בצד. אני יוצא בבלבול, הולך אל הבית ופותח את הדלת במהירות.

"בריט?!" אני קורא ואני שומע יבבה.

״בריט!" אני צועק בזמן שאני מחפש בבית ואני פותח את דלת חדר השינה שלה.

"הארי !" היא בוכה ונופלת לזרועותיי, מתייפחת בהיסטריה.

"בייבי ! בייבי... ששש... אני פה.״ אני אומר ומתיישב, מחזיק את גופה הרועד בזרועותיי.