pain

פרק 2

עברה כמעט שנה, אני כמעט בת 17, לא הרבה השתפר.
אמנם עברתי בית ספר, עדיין רוב התלמדים שונאים אותי כי באתי באמצע השנה, אבל זה לא נורא כמו בבית ספר הקודם.
כן, מפה לשם מציקים לי, אבל לא מתעללים.
היום החלטתי להבריז.
יש לי חבר חדש, שהוא במקרה אח של החברה הכי טובה שלי כעט, הוא בן 18 ופרש כבר מזמן,עוד בתחילת י''א, וקוראים לו דניאל.
חברתי הטובה שחידשתי איתה קשר, ניקול, שלחה לי הודעה אם בא לי להבריז היום.
בלי לחשוב יותר מדיי עניתי לה כן.
לקחתי תיק צד קטן לבן, לבשתי ג'ינס תכלת בהיר, וחולצת בטן-פרנזים שחורה, עם הרבה צמידים שהסתירו את חתכיי.
נפגשתי איתה בגינה שנחשבת לגינת מסוממים ואלכוהליסטים הכי מדורדרת בעיר, למרות שהשכונה טובה יחסית.
ידיד שלה,ישראל, שלח לה הודעה''רוצות לנסוע לתל אביב לאסוף את דוד?(ידיד משוף שלנו).
אמרנו כן, ואז נזכרנו שאין לנו כסף, אז הלכנו במרכז קניות וביקשנו כסף מאנשים, השגנו 31₪.
נפגשנו עם ישראל, ועלינו לאוטובוס לתחנה המרכזית, בזמן שישראל רב עם הנג, נתן לנהג לדבר עם דוד בטלפון בזמן שאנחנו צוחקות, וכשהוא שאל אותנו מה יש לילדים לחפש בתחנה המרכזית ענינו לעשן באנגים, והוא אמר לנו" תשאירו גם לי" זה היה מצחיק חוץ מהקטע שזה נכון.
ירדנו וחיפשנו אותו במשך שעה עד שמצאנו, הסתובבנו באזור התחנה המרכזית ביחד עד שדוד וישראל הלכו לקנות סמים, נייס גאי.
חברה שלי במיומנות פתחה מחברת, תלשה את הדף בשביל פארש, ולקחה טבק של סיגרייה.
עד אז הם חזרו והלכנו לצחנת אוטובוס בחזרה הבייתה, ליד התחנה במרכזית.
ביינתים הם גילגלו סיגריית נייס גאי, המשטרה עוברת, רואה וממשיכה לנסוע.
מעולם לא עישנתי סמים בעבר, עישנתי חשיש בבאנג וסיגריית גראס, אבל לא ברמה כזאת, למען האמת, פחדתי.
הם סיימו לגלגל, ודוד הדליק אותה.
לפתע דוד שאל אותי:" רוצה גם? "
עניתי שכן, ולמעשה עישנתי מלא.
אני מרגישה מסוחררת,בא לי לצחוק מכל דבר,אני לא מרגישה את הגוף שלי, הדפיקות איטיות, חם לי.
לא יכלתי לראות בברור, ביקשתי מאנה שתעזור לי ללכת לכיוון האוטובוס ותגיד לי שהוא יבוא.
ביינתים ישבתי על הספסל, ישראל לידי מצד אחד ואנה מהצד השני.
הוא נתן לי עוד שאכטה, כבר הייתי מסטולה לגמריי, והסתכל עליי בחיוך.
''העיניים שלי אדומות?" שאלתי אותם.
''קצת, אבל בעיקר עיניים של מישהי מסוממת, קשה שלא להבחין.
כל הזמן הזה ישראל הסתכל עליי בחיוך, ואמר"את מסטולה לגמריי", צחקתי ואמרתי אוליי.
האוטובוס בא, החלק הקשה מתחיל, בא לי להקיא
הבאתי לנהג את הכסף, וניסיתי לעמוד, ללא הצלחה, בסוף אני ודוד התיישבנו על ריצפת האוטובוס, ליד עמדת הנהג, הייתי מחוקה לגמריי, לא שמתי לב מה אני עושה, אם הייתי פיקחת, הייתי חושבת פעמיים לפני שאני מתיישבת על הריצפה של האוטובוס.
הנחתי את הראש על הקיר של האוטובוס, ונשענתי על דוד, וסגרתי את העיניים.
בעצם הם היו חצי סגורות חצי פתוחות, קשה לפספס שאני מסוממת לגמריי.
לא הרגשתי את הגוף שלי, הרגשתי שאני במציאות אחרת לגמריי.
פתאום הגענו, יצאנו מהאוטובוס, ואני הייתי הכי ממוסטלת מבין כולם.
חזרנו לגינה של הנרקומנים והאלכוהליסטים בשתיים בצהריים.
הלכנו לספסלים ונשכבתי על אחד מהם, הם שאלו אותי אם אני בסדר, עניתי שמצויין, פשוט באלי לשכב.
ישראל כל הזמן ניסה לגעת בי, בזמן שידע שקשה לי להתנגד, בן זונה.
הצלחתי רוב הזמן לעצור אותו, לא כל הזמן לצערי.
ההשפעה כמעט עברה והחלטתי לעזוב אותם ולבוא לחבר שלי, דניאל, כשמתי לב לשעה.
נפרדתי מכולם ורצתי לבית של דניאל, בעיקר כי בשכונה שלו יש הרבה משטרה ועדיין הייתי בסטלה.
דפקתי בדלת והוא פתח, חתיך כמו תמיד.
התנשקנו, ונכנסו לחדר.
הוא הוריד ממני את הבגדים, ואני ממנו.
הוא נשאר עם תחתונים, ואני עם חזייה שחורה וחוטיני תחרה שחור.
התחלתי להתלונן שכואב לי הראש, ובאמת כאב לי, רציתי לתקוע לעצמי גרזן בראש מרוב הכאב.
עדיין הייתי תחת ההשפעה של נייס גאי.
הוא הסתכל עליי ארוכות, לפתע תפס בגרוני, כמעט חונק אבל לא חונק, ושאל מה עישנתי.
שיט.
הוא יהרוג אותי.

---------------------------------------------------
טוב, החלטתי להמשיך, כי הייתי בדיכאון נוראי שנה שעברה, לכן לא המשכתי.
בקיצור מקווה שתאהבו תצביעו ותגיבו❤.
אגב, התמונה היא מסרט כריסטיאנה פ. אם אתם מכירים, אני קראתי את הספר וראיתי את הסרט, כמובן שהספר לא משתווה אפילו לסרט, הספר הרבה יותר טוב אי אפשר להשוות אפילו, אבל גם הסרט לא רע.