נקודת מבט של אליסון -
הציפורים החלו לצייץ והשמש עלתה אט אט, כאבים שהכו בחזי שוב ושוב ולא הפסיקו.
לילה חסר שינה.
זה עוד לא התחלחל בכל גופי, אתם יודעים שאני חולת לוקמיה?
זה לא דבר שאפשר לקלוט, זה לא דבר שאני רוצה לקלוט.
נעלתי את נעלי האצבע הלבנות של בית החולים, אוי אלוהים הכל פה לבן.
יצאתי למסדרון הקריר מחפשת את הקפיטריה, אני רעבה לעזאזל.
אני חושבת שהלכתי לאיבוד, בבית חולים.
כל הכבוד אליסון.
"את בסדר ?" ילד קטן עם רעמה בלונדינית פנה אליי בצחקוק חמוד.
"אני מחפשת את הקפיטריה" אמרתי במבוכה והוא צחקק שוב.
"בואי איתי, את חדשה פה ?" שאל בחיוך מדהים.
"כן, כמה זמן אתה פה קטנצ'יק ?" שאלתי גורמת לחיוכו לעלות אף יותר.
"לא זוכר בדיוק, בערך מאז שאבא עבר לגור עם המלאכים" אמר נראה כאילו באמת מנסה להזכר והרגשתי רע בשביל הילד הקטן.
"אה" אמרתי, מה מגיבים לילד קטן שלא יודע שאבא שלו מת וחושב שהוא רק עבר חמקטם אחר ?
כלום.
"טוב זו הקפיטריה" אמר בחיוך משאיר אותי בפינת האוכל שלא מריחה כל כך טוב פה.
"תודה רבה, תצטרף אליי ?" שאלתי בנימוס, אחרי הכל הוא הצעיר ביותר שאמצא פה.
"לא תודה, יש לי בדיקות אני צריך להיות בצום בוקר" אמר בחיוך חמוד ונופף לי לשלום והלך.
איזה ילד חמוד.
התקרבתי לעמדת שתייה מכינה לי שוקו חם ולקחתי קערת דגנים עם חלב, נחמד כל הקטע הזה של 'הגש בעצמך אלא אם אתה גוסס' .
התיישבתי בכסא שנח על יד שולחן בודד והחלתי ללגום מספל השוקו שלי, הו זה חימם את כל מערכות גופי.
"שמח לראות שאת אוכלת" שמעתי קול מוכר, הרמתי את מבטי פוגשת דילן.
"כן הייתי רעבה" אמרתי והוא חייך אליי והלך.
"אכפת לך אם אצטרף ?" חזר לאחר כמה דקות עם כריך וכוס קפה, הנהנתי.
"תודה" חייך והתיישב.
"אז מה התוכניות להיום ?" שאלתי אותו והוא הרים גבה, כנראה על כך שאני לא מתנהגת כמו כלבה לשם שינוי.
"היום ניתן לך זריקה שתהפוך ליומית, ואחר כך נבדוק איזה תרופה תצטרכי ליטול, ונבדוק את כמות הדם שיורדת לך ביום" אמר ואני הנהנתי, כנראה שאצטרך להתרגל לשגרה הזאת.
"את יודעת, אני מבין שזה אף פעם לא כיף להיות נערה במצב כזה.
אבל אני רוצה ליידע אותך שאעשה כל מה שאוכל בכדאי להציל אותך אליסון" אמר ואני הנחתי את הכף שממנה באמת לאכול קורנפלקס.
