ניו ג'רזי, 2015,
נקודת המבט של אליסון:
ישבתי בחדרי מנסה לפתור את התרגילים האלה, לעזאזל איך אני אתמודד עם הבגרויות אם אני לא מסוגלת להתמודד עם לחץ המבחנים הזה.
בייאוש זרקתי את העט לפינת החדר וקמתי מהכסא יוצאת מחדרי ויורדת במדרגות מצטרפת לאמא ולג'ייק .
"אלי אין לך שיעורים?" אמא שאלה
"יש. אני לא מבינה כלום" אמרתי באנחה קצרה.
"טוב אז תאכלו ארוחת ערב ואחרי זה ג'ייקי יעזור לך עם השיעורים" אמא הסתכלה על ג'ייק.
"מה אני עשיתי אמא? אני את הבית ספר סיימתי כבר" אמר בקול ששילב ילדותיות וגבריות.
"כן. אז תעזור לאחותך" היא אמרה לו והוא גלגל עיניים גורם לי לצחוק.
"אל יורד לך דם מהאף" ג'ייק אמר זורק לי ממחטה,
"נו שוב?" מלמלתי מנגבת את הדם מאפי.
"כנראה בגלל מזג האוויר המבלבל" אמא אמרה ואני הנהנתי בהסכמה, כבר פעם שביעית לפחות שיורד לי היום דם.
מהאף, מהפה, אוף.
"טוב בואו נאכל" אמא אמרה ושלושתנו קמנו אני וג'ייק התיישבנו בפינת האוכל ואמא שמה את האוכל על השולחן ושלושתנו התחלנו לאכול.
"טוב... אז לגבי יום הולדת 17 שלי!!!" אמרתי בחיוך גדול וג'ייק גלגל את עיניו.
"אל תגלגל לי עיניים ג'ייק סמית'" אמרתי והוא גיחך.
"אבא יבוא?" שאלתי בציפייה ואמא השפילה את ראשה, ואני הבנתי כבר את התשובה
"אלי תנסי להבין..." אמא אמרה ואני צחקתי בזלזול.
"טוב אז אל איך היה לך היום בבית ספר?" שאל ג'ייק מנסה להפיר את השקט.
"היה." אמרתי ללא חשק לדבר והוא הוציא אנחה קצרה.
בעודי משחקת עם האוכל בצלחתי הרגשתי משהו שעולה במעלה גרוני, ובמהירותרצתי לפח מכיוון שידעתי שאם אלך לשירותים הקיא שלי כבר יהיה על הרצפה.
הקאתי, הקאתי את כל מה שאכלתי השבוע, אבל זה לא היה קיא רגיל, יצא דם.
ג'ייק אסף את שיערי לקוקו כדי שלא אלכלך את שיערי, הוא אח טוב, הוא אח מעולה.
למה אני חושבת על זה בזמן שאני מקיאה פאקינג דם?
"אמא היא מקיאה דם" ג'ייק אמר בבהלה, "מה?!" אימי נבהלה גם כן, לא הצלחתי להפסיק להקיא, נלחתי אני לא מבינה מה קורה לי בחודשיים האחרונים עם כל הדם הזה.
ברגע שהפסקתי להקיא הרמתי את ראשי, אמא וג'ייק אמרו כמה דברים שלא הצלחתי להבין, ראשי הסתחרר וריאתי הפכה למטושטשת ותוך שניות ספורות גופי צנח לקרקע.
***
"אבא אל תלך" התחננתי בפניו כשעמדתי בפתח חדרם של הוריי, צופה בו אורז את המזוודה שלו, זורק את כל הבגדים ששייכים לו.
הוא לא ענה לי.
"אבא! אני רק בת 14 אתה לא יכול לעזוב אותי! אני לא אסתדר בלעדייך. אתה אבא שלי אתה לא יכול לעזוב נערה בת 14 ככה." התחלתע לבכות.
ג'ייק בא מאחורי מנסה לגרור אותי משם. "תעזוב אותי!!" צרחתי עליו.
"אתה אבא שלי איך יש לך את האומץ לעזוב אותנו? אתה כבר לא אוהב אותי? עשיתי משהו לא בסדר? אל תלך בבקשה.." התחננתי והתחלתי לבכות ולהתנשם בכבדות.
אבא הביט בי, עיניו הפכו לרכות ולנוצצות מדמעות הוא התקרב אליי ורקע על ברכיו מולי.
"ג'ייקי תשאיר אותי שנייה לבד עם אליסון בבקשה" אבא ביקש ממנו והוא נאנח והלך.
"בייבי גירל, את לא עשית כלום, ואני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. את המלאך שלי, אני זוכר את היום שנולדת כאילו הביאו לי מלאך לחיים ופשוט הארת לי את החיים. אבל עכשיו הגיע הזמן שלי לעזוב, אני אוהב אתכם ויהיה לשלושתכם יותר טוב כשאני לא יהיה פה. אני אוהב אותך הכי בעולם." הוא סיים את דבריו כשדמעות זולגות מעיניו הוא נשק למצחי מנגב לי את הדמעות.
