נסיכת ניפלהיים: פאנפיק למגנס צ'ייס

תקועה בארמון תת-ימי

נ.מ ניקו

"הספינה שטה בקצב כפול מספינה רגילה." אמרה הייזל, "בלוגה העיפה אותנו כמה אלפי קילומטר, כך שאם לפני ההתקפה שלה היינו ברבע הדרך, עכשיו אנחנו בתשע-עשיריות הדרך, אני חושבת שאנחנו בדרך לחופי בריטניה." היא העבירה את מבטה על כל החצויים בסירה כאילו מצפה לתשואות.

השישה היו עייפים, רעבים, וצמאים. היה קר נורא. והם היו תקועים באמצע האוקיינוס האטלנטי. לילית ו-וויל האירו את סירת ההצלה בתורות, אור ירח כסוף וחיוור מלילית ואור שמש כתום ובולט מוויל.

לילית לא הפסיקה למחות דמעות ולמלמל לעצמה, האור שידה הפיצה היה לא יציב, אלכס ליטף את ראשה והסתכל עליה במבט עצוב.

כריסטיאן בהה לכיוון שממנו הגיעו, אולי מנסה לבדוק אם אלפי תצוץ פתאום על איזה עמוד קרח ותשאל אם הם רוצים לשחק.

ניקו רעד בבגדיו הרטובים ונצמד לוויל שהיה חמים משימוש בכוחות האפולו שלו.

"אנחנו צריכים לחזור לשם לעזור לה!" אמרה לילית פתאום. "היא שם, איפשהו, כלואה, בטח במצודה של אגיר, גם ככה לא נוכל לסיים את המשימה בלעדיה."

"לילית," הייזל הניחה יד על כתפה, "אני ממש לא רוצה להגיד לך את זה, אבל אלפי כבר לא תוכל לחזור, אף פעם."

"היא לא מתה," התעקשה לילית, "אלפי לעולם לא תוכל למות."

"מסע החיפושים הזה עומד להיכשל." אמר אלכס, "הם ידעו שלעולם לא נוכל להשלים את הטקס הזה בפלום כשאחד מאיתנו חסר, בגלל זה בלוגה טרחה לחטוף רק אחד מאיתנו."

"אז מה נעשה?" שאל וויל בדאגה.

"נגיע ליבשה," אמרה הייזל, "נמצא דרך לחזור, אני אצליח להשיג לנו זהב, נחזור למחנה, נמצא נורדית אחרת למסע החיפושים, ונארגן משלחת של חצויים אחרים למצוא את אלפי."

"לכו לישון." אמר אלכס, "ברצינות, אני אשמור ראשון."

"אבל מה אם ההורים שלנו ישלחו לנו חלומות עכשיו?" שאל ניקו, "אין לנו לאן לברוח בדבר הזעיר הזה."

וויל, כמו וויל, ניצל את ההזדמנות כדי לעצבן אותו, "אתה חושב שאם אנשק אותך לא תחלום את החלומות האלה?"

ניקו נתן לו אגרוף בזרוע, "מטומטם."

וויל נשען על דופן הסירה, "נו, בוא כבר, אתה תחטוף היפותרמיה."

אלכס גיחך, "בוא ניתן לזוג יונים קצת מרחב."

.............

נ.מ. אלפי

אלפי הייתה תקועה,

תקועה בארמון התת ימי המטופש.

 בכותונת המשוגעים המטופשת.

בזמן שהיא יכלה לעשות חיים משוגעים ולהילחם במפלצות ולהציק לניקו ולכריסטיאן ולאכול סוכריות.

זה היה מצב מרגיז מאוד.

וכדי להפוך אותו לפחות מרגיז, היא הייתה צריכה לצאת משם כמה שיותר מהר.

כן, אלפהילד גייל, גאונת הדור.

היא כנראה איבדה את ההכרה, עוד יותר מרגיז, היא מעולם לא איבדה את התעלפה מחוץ לשיעורי ההישרדות בסמינר ברנהילד. היו נותנים להן חומרי הרדמה קסומים, ומי שמתעוררת ראשונה מקבלת ציון גבוה יותר מכולן, אלפי תמיד התעוררה ראשונה. אבל עכשיו לא היה לה שום מושג כמה זמן הייתה מעולפת, איך היא תדע איזה ציון לדרוש מהמורים שלה?

היא ניסתה לסובב את הקרסוליים שלה, הם היו משוחררים, מה שאומר שהיא נמצאת במקום שקשה מאוד לברוח ממנו.

הידיים שלה היו גם הן חופשיות, היא הסירה בעזרתן את שק הבד שכיסה את הראש שלה, וגילתה שהיא תלויה בכלוב של ציפור.

היא קיבלה פלאשבקים לא נעימים במיוחד ל'הגן הכימי', (אלפי לעולם לא תצליח להבין למה קראה את הספר הזה, בגיל עשר בלבד.)

נראה שהכלוב מכוסה בבד, האור היחיד היה מנורת שמן שנחה על הרצפה, אלפי מצאה את המנעול, עם קצת מאמץ היא תוכל לפרוץ אותו באחת הסיכות שהחזיקו את הצמה שלה.

אבל משהו כאן לא היה בסדר, בנות הגלים לא לקחו את הנשק שלה, עד כדי כך סמכו על המנעול?

היא צדקה, לא משנה כמה חיטטה בחור המנעול, הוא לא נפתח, היו להן מנעולים כאלה בסמינר, כאלה שנפתחים רק למגע של מפתחות מסוימים.

"בשם כל הדברים המקוללים." היא רטנה, אולי היא תצליח להעיף את הווילונות האלה. היא תפסה בקפל בד והתחילה למשוך את הקטיפה הכבדה אליה, הבד היה כבד, מאוד, היא זמזמה לעצמה שירים של איזו זמרת בשם ויקטוריה, אניה הכריחה אותה לשמוע את השירים האלה פעם בטענה שהם נשמעים כמו מוזיקת הקרע בסרט הדיסני העתידי שבו אלפי תהיה האנטיגונסטית. עכשיו אלפי חשבה שאם לניקו ולכריסטיאן היו פרצי עוצמה אלוהיים-שאוליסטיים, זאת הייתה מוזיקת הרקע בסרטון שמישהו בוודאי היה מצלם.

הבד נמשך מעל הכלוב ונפל על הרצפה שמתחתיו, אלפי גילתה שהייתה תלויה שלושה מטרים מעל הקרקע, בחדר שנראה כמו מטבח של מסעדה ענקית. הוא היה רחב פי שניים מאולם האימונים בסמינר, לאורך החדר נצבו שורות-שורות של תנורים, כיריים, מקררים ומשטחי עבודה. לאורך הקירות עמדו ארונות סגורים שכנראה הכילו כלי בישול ומצרכים. כמה משרתים התרוצצו בחדר, היו להם אוזניים מחודדות ועור חיוור. אלפים, מה עושים אלפים בארמון תת-ימי?

היו עוד שני דברים משונים כאן.

1) האולם היה יבש לחלוטין, היא זכרה שגררו אותה מתחת לפני המים אל ארמון ענק, והזיכרון ללא ספר הכיל מים.

2) איזה מין ענק-ים משוגע מחזיק את האסירים שלו במטבח?

ואז הכתה בה ההכרה, הוא ההכרה הנוראה, והיא אפילו לא מדברת על ההכרה שהיא נשמעת כמו האיינהריי בן ה16 הגותי שלימד אותה ספרות עתיקה בסמינר, אלה להכרה שאגיר עומד להשתמש בה בתור ארוחת ערב.

היא יכלה להימנע מלהפוך לצלי ולקיריה ברוטב דם-ענקים, כל מה שהיא צריכה לעשות זה להתיידד עם אלף משרת.