חבורת הקונדסאים

פרק 24

"תספר לנו עוד!" סיריוס דרש מרמוס כאשר הנשף הסתיים.
מתי שרמוס חזר למגורים בשעה שתיים בלילה, הוא הופתע לראות את שלושת הנערים יושבים במיטותיהם ומחכים לשובו בחיוכים מתלהבים.
הוא סיפר להם על כמה שהיה לו כיף עם לוסי, על האוכל הטעים שהיה ועל כך שהתאכזב מזה שהם לא היו איתו.
"היה גם איזה רגע..." רמוס הוסיף עם חיוך מבויש. "שהיא... היא נישקה אותי."
"הווווווווו!" ג'יימס צעק בהתלהבות.
"הילד שלנו התבגר כל כך מהר!" סיריוס קרא וניגב דמעה דמיונית מעינו.
רמוס העביר יד בשיערו. אין ספק שהערב הזה יהיה בלתי נשכח מבחינתו, אבל עדיין למשך כל הערב הוא לא הצליח לדמיין את עצמו ביחד עם לוסי.
הוא חיבב אותה ממש, אבל... הוא איש זאב, איך הוא יוכל להיות איתה? איך היא תוכל לקבל אותו שאפילו הוא לא מקבל את עצמו?
"אז אתם ביחד??" פיטר שאל בסקרנות.
רמוס נשך את שפתו והתיישב על המיטה. "לא..."
"מה? למה לא?" סיריוס שאל.
רמוס גיחך ללא טיפה של הומור. "היום הזה היה כיף, אבל הכיף הזה כנראה לא יחזור על עצמו. שכחתם כבר מי אני? שכחתם כמה אני מסוכן? אני לא רוצה לספר לה את זה. אני מפחד שאני אפגע בה, אני מפחד שהיא תפיץ את זה. אני מניח שפשוט... אני צריך לקבל את העובדה שאסור שתהיה לי בת זוג."
"זה הדבר הכי מטופש ששמעתי," ג'יימס רטן. "בגלל יום אחד בחודש אתה הולך לבטל כל מערכת יחסים עם אישה?"
"אתה האדם הכי טוב בכל הבית ספר הזה," סיריוס הוסיף. "אתה הכי חכם, הכי רגיש, הכי נחמד, כל נערה הייתה מתה למישהו כמוך. אז מה אם אתה איש זאב, עובדה שאנחנו נשארים איתך וזה לא מפריע לאף אחד מאיתנו."
"ואני באמת מעריך אתכם מאוד על זה," רמוס אמר בכנות. "ודרך אגב, איך היה לכם ביום הולדת??"
סיריוס וג'יימס הסתכלו אחד על השני.
"היה ממש... כיף?" ג'יימס יותר שאל מאמר.
"כן, נימפדורה ממש חמודה!" סיריוס מלמל במרץ.
רמוס חייך חיוך קטן והסתכל על השעון. הוא הוריד את הגלימה שלו וסידר את חליפתו. "כבר מאוחר, יש לנו לימודים מחר."
"הו! בקשר לזה, הצלחתי להתקדם ממש עם הכישוף של האנימאגוסים!" ג'יימס ציין בהתלהבות. "אני עוד לא יודע מה יהיה הצורה שלי, אבל אני בטוח שזה יהיה מטורף!"
"הלוואי שאני אהיה דרקון!" סיריוס אמר. "ואז כל מי שיעצבן אותי אני פשוט אשאג עליו אש!"
"אני רוצה להיות איגואנה!" פיטר צייץ בהתלהבות יתרה. "תחשבו איזה מגניב זה יהיה!"
רמוס גיחך וסידר את שיערו. "בחיים לא שמעתי על אנשים שכל כך מתלהבים להפוך לחיה."
דפיקות חלשות נשמעו על דלת החדר.
ארבעת הנערים הסתובבו בבאת אחת. מי זה יכול להיות? הרי, ארבעתם כאן.
סיריוס קם מהמיטה ופתח את הדלת. לילי עמדה בפתח.
"היי סיריוס," היא מלמלה בקול ישנוני. "אפשר לדבר רגע עם ג'יימס?"
ג'יימס זינק מהמיטה ברגע ששמע את שמו יוצא משפתיה. הוא רץ אליה ודחף את סיריוס לאחור. "לילי! למה את רוצה לדבר איתי?"
לילי נאנחה ותפסה את ידו. היא גררה אותו מהחדר וסגרה את הדלת אחריה.
"הכל בסדר?"
"אתה עשית משהו לסוורוס?" היא שאלה.
ג'יימס הרגיש את גרונו מתייבש, איך היא יודעת? "לא, למה?"
"הוא פשוט נעלם. חיפשתי אותו למשך שעות ולא מצאתי, חשבתי שאולי... אתה יודע משהו. מצטערת שפשוט נפלתי עליך, אבל כבר לא ידעתי למי לפנות..."
ג'יימס נשך את שפתו. הוא חשב רק על עצמו מתי שפגע בסוורוס, הוא לא חשב על זה שלילי נשארה לבד בנשף, הוא לא חשב על זה שהיא בטח הרגישה בודדה או... מושפלת.
אך מעבר לזה, לאן סוורוס יכול להיעלם? הרי הוא לא הושעה בסוף.
"חיפשת אותו במגורי סלית'רין?" הוא ניסה להישמע דואג, אך הוא נשמע יותר מקנא מאשר דואג.
"ברור, זה המקום הראשון שהלכתי אליו. גם שאלתי את החברים שלו, את המורים. הוא פשוט נעלם."
לסוורוס יש חברים?
טוב, הוא לא אמור להיתפס דווקא על זה.
"אולי הוא חזר הביתה," ג'יימס הציע.
"בלי להגיד לי?" לילי נשכה את שפתיה. "ועוד באמצע הנשף? זה לא מתאים לו."
הוא כבר לא ידע מה עוד להציע, אבל ידע בברור לאן הוא הלך, והוא ידע איפה לחפש.
"אני חושב שתלכי לישון ובבוקר תחפשי אותו שוב. אולי הוא סתם נרדם בשירותים."
לילי נאנחה. "אולי באמת." היא העלתה חיוך מזויף על פניה. "טוב, לילה טוב ג'יימס." והיא הלכה לחדרה.
ג'יימס העביר יד בשיערו וחזר לחדר. שלושת הנערים בהו בו.
"מה היא רצתה?" סיריוס לא חיכה שנייה לפני ששאל.
"סבר מאוס נעלם, אבל אני חושב שאני יודע איפה הוא." הוא לקח את מפת הקונדסאים מהשולחן. אמנם המפה עוד לא מושלמת, אבל היא בהחלט יכולה לראות בקלות היכן סוורוס מתחבא.
הוא קירב את השרביט, אמר את מילת הקוד והמפה נפרסה על השולחן.
הוא חיפש בין כל פסיעות הרגליים את הרגליים של סוורוס, אך הוא לא מצא אותו.
"ידעתי," הוא אמר. "סוורוס ברח."
"ברח?" רמוס שאל בבלבול. "אבל איך? לאן?"
"אני חושב שיש מעבר סודי במגורי סלית'רין לעבר מקום סופר ספציפי."
"ומה זה המקום הזה?" פיטר שאל.
"המקום שבו אוכלי מוות מתאספים."
לסתו של רמוס נשמטה לרצפה. "סוורוס הוא אוכל מוות??"
"זה מפתיע אותך?" ג'יימס שאל.
סיריוס רקע עם רגלו על הרצפה. "האפס הזה? אוכל מוות? מצד אחד זה מפתיע אותי ומצד שני זה הגיוני." הוא הצביע על מגורי סלית'רין. "זה אומר שצריך ללכת לשם ולוודא את זה."
"נראה לכם שהם פשוט יתנו לנו להיכנס בקלילות?" ג'יימס נשך את שפתו.
"חייבת להיות דרך לוודא האם סבר מאוס באמת אוכל מוות," פיטר מלמל.
"יש לי רעיון," רמוס אמר. "אבל נצטרך לחכות לסוורוס בשבילו."
"מה?" סיריוס שאל. "מה הרעיון?"
"שיקוי פולימיצי. אחד מאיתנו יוכל להסתוות לסוורוס ולראות האם הוא באמת חלק מהם, ואם כן- למה."
"ומה השאר יעשו?" פיטר שאל.
"בשביל מה יש לנו את גלימת ההיעלמות שלי?" ג'יימס שאל בחיוך מתנשא. "יאללה, בואו נגלה האם סבר מאוס החמוד שלנו הוא אוכל מוות, וככה נוכל לסלק אותו סופית מהבית ספר."