I am sober

4

- היונג׳ין -

״מצטער שהגעתי בהתראה כל כך ספונטנית. אני לא התכוונתי להפריע במשהו, מקווה שלא הפרעתי לפחות..״ פליקס אמר כשהופיע בפתח הדלת לבית.
״לא הפרעת, הכל בסדר.״ עניתי, והוא חייך.

הובלתי את פליקס לחדר שלי.

״היונג׳ין! יש כאן מישהו?״ שמעתי את אבא שלי צועק מלמעלה.
״כן! חבר!״ צעקתי בחזרה. ושמעתי אותו יורד במהירות במדרגות.

הוא נכנס לחדר שלי. אוי לא...

״היי אה..״
״פליקס, קוראים לי פליקס.״ אבא שלי חייך את החיוך הכי מאולץ שהוא יכל אי פעם לחייך. ונראה שפליקס הבין את זה.
״היי פליקס, אני ג׳ג׳יניןנג הוואנג, אבא של היונג׳ין, נעים להכיר.״ הוא אמר והושיט את ידו ללחוץ את ידו של פליקס. פליקס לחץ את ידו בחזרה.

״אז פליקס... הבאת לפה תיק אני רואה.״ אבא שלי הסתכל על התיק של פליקס שהיה על המיטה שלי.
״ובכן כן.. אני נשאר לישון אצל היונג׳ין.״ פליקס אמר בצורה מאוד רגילה, מה שהפריע לאבא שלי.
״כן.. אה.. אני צריך לבדוק את התיק שלך.״ ידעתי שזה יגיע.
״מ-מה? אני לא חושב שזה הכרחי..״
״לא, זה הכרחי.״ אבא שלי אמר בתקיפות ופליקס נבהל. קברתי את ראשי בין ידיי, בזמן ששמעתי את אבא שלי פותח את הריצ׳ראץ׳ של התיק של פליקס.

״בוא נראה.. חוברות לימוד, בגדים.. אוקיי, לילה טוב בנים.״ אבא שלי אמר ויצא מהחדר. נשכבתי על המיטה והרגשתי שאני פשוט רוצה לבכות.
״מה לעזאזל זה היה?״ פליקס שאל ונשכב לצידי.
״אבא שלי מפחד.. מאוד. הוא מפחד שאני אשתה שוב, זה גרם להמון בעיות בעבר.״ מלמלתי ועצמתי את עיני כדי לא לראות את מבטו המודאג והמבוהל של פליקס.
״זה היה כזה נורא?״ הוא שאל, ונאנחתי.

״זה היה כל כך נורא שנכנסתי ברכב של מישהו וכמעט גרמתי למותו.״ שקט מילא את החדר.
״אני מצטער.. אני לא יודע למה אמרתי את זה.״ נאנחתי והתיישבתי על המיטה.

פליקס התיישב אחריי.
״היי, זה בסדר.״ הוא אמר וחייך אליי.

״אוקיי, עזוב את הבלגן שלי, מה קרה לך היום?״ שאלתי ועכשיו הוא זה שנאנח.
״נפרדתי מג׳סיקה.״ הוא אמר כמעט כלא מאמין שהוא עשה את זה.
״אני אמור לשמוח? להיות מופתע? אני בטוח שאני לא אמור להיות עצוב, כי סוף סוף אתה יכול-״
״אני לא יכול לצאת מהארון היונג׳ין..״
״אה..״ לחשתי והשפלתי את מבטי.
״פשוט, חשבתי על מה שאמרת היום, והבנתי שאני לא יכול לשחק ברגשות שלה בצורה הזאת. אני פשוט לא יכול להגיד את זה לאף אחד עדיין. אני צריך לתת לעניין של הפרידה לעבור. אתה יודע.. כל השמועות עומדות להתחיל.״ פליקס אמר בעצב.
״אוקיי, בלי לחץ, אני לא יודע בכלל למה אני כל כך לחוץ על זה שתצא מהארון.״ עניתי, והוא קם מהמיטה.

״זה בסדר שאני אחליף בגדים?״ הוא שאל.
״כן בטח, תעשה מה שאתה רוצה.״
״תודה.״ פליקס אמר, ושנייה לאחר מכן הוריד את החולצה שלו כשהוא עם הגב אליי.