My hired killer - רוצח שכיר שלי

פרק - 12 דייגו & תיאו

נק מבט - דייגו

"א..א..אני חושב שאני מתחיל להרגיש עליו משהו"
אחרי המשפט הזה שרר שקט בחדר
אני לא ידעתי איך להגיב
"מה זאת אומרת?"
שאלתי מנסה להבין יותר
"אני לא הפסקתי לחשוב על זה היום
ואני חושב שאני מתחיל להרגיש עליו משהו"
תיאו לחש בשקט עם פניו לכיוון הריצפה
"תראה אם אתה אוהב אותו ואם לא
כולנו נקבל את זה"
אמרתי לו בתמיכה
והוא הרים את ראשו והביט אליי בהלם
"ב..באמת?"
הוא שאל בחוסר ביטחון
"ברור מה זה משנה לנו אם אתה אוהב בנים
או בנות או אפילו חדי קרן"
אמרתי לו בצחקוק
והוא צחק גם
"תודה אחי
זה ממש חשוב לי"
תיאו אמר לי בטון מלא הערכה
''אבל תודה שאני וטים צדקנו"
אמרתי לו החיוך תחמני
"טוב טוב אני מודה"
הוא אמר באנחה
עם ידיים למעלה
"אתה הולך לעשות עם זה משהו?"
שאלתי אותו בסקרנות
"קודם כל אני יחכה שהוא יתעורר ואז אני יראה מה נעשה
כי כרגע מין הסתם שהוא לא חושב עליי ככה אפילו"
תיאו אמר בפרצוף עצוב
"אל תדאג
אתה תיאו!
אתה הראש של מאפית איטליה
אם הוא לא ירצה אותך
אתה תשכנע אותו כמו שרק אתה יודע"
אמרתי לו בגאווה וצחוק
"אתה צודק
אם הוא לא ירצה איתו אני ישכנע אותו
אני יביא לו את כל העולם
בשביל שיתן לי הזדמנות"
תיאו החזיר לי
"אבל עכשיו רק צריך לחכות שיקום"
תיאו אמר בבאסה
השארתי אותו לבד בחדר עם סול המעולף
וירדתי לעדכן את טים
וגם לדאוג לארוחת צהריים

נק מבט - תיאו

הרגשתי רע
אני לא מבין הוא לא פה יומים והוא כבר התעלף
במשמרת שלי
הייתי צריך להאכיל אותו יותר
להשגיח עליו יותר
ברגע שהוא יקום אני ישגיח עליו במאה עיניים
תרתי משמעה
אני ידאג שכל החיילים ישגיחו עליו כאילו היה יהלום חקר
בעצם לא כאילו
הוא באמת יהלום יקר שווה ערך
עכשיו אתם בטח תשאלו למה יהלום אז אני יסביר

יהלום הוא תכשיט בלתי ניתן לניפוץ
אין משהו שיכול לנפץ יהלום
וככה בדיוק סול
הוא יפייפה כמו יהלום
ואי אפשר לשבור אותו
אני ידאג לזה שהוא יהיה היהלום שלי

** כעבור שלושה ימים **

עברו כבר שלושה ימים מאז שהיהלום הקטן שלי
התעלף
הוא ניהיה חיוור בגלל שלא קיבל שמש כבר כמה ימים
החזקתי את ידו
ונישקתי אותה
"סול בבקשה תקום
כולנו ממש דואגים לך
אפילו ריק
זוכר?
הבחור ההוא שכימעט ירית לו ברגל"
אמרתי את המשפט האחרון בצחקוק
"אתה לא חושב שהגיע הזמן לקום כבר?"
שאלתי וכרגיל לא קיבלתי תשובה
"אני יורד לאכול ואני יחזור"
אמרתי לו למרות שלא ידעתי אם שמע אותי או שלא
"תיאו סופסוף אתה יורד לאכול"
טים אמר לי בדאגה וחיבק אותי
זה היה זמן ארוחת הצהריים
"כן אני יאכול מהר ויחזור אליו"
אמרתי לטים בעייפות
כשלפתע נשמעה נפילה חזקה באחוזה
לא הבנתי מה זה אז ישר נכנסתי למצלמות דרך הטלפון
רואה את סול נופל ומנסה לקום
"פאק"
לחשתי לעצמי ורצתי לחדר שסול היה בו
בעצם לחדר שלי
כן הוא ישן שם עד עכשיו
ואני ישנתי בחדר אחר כדי לכבר את הפרטיות שלו
"היי סול
תרגע שניה אתה עוד חלש"
לחשתי לסול כשהגעתי לפתח החדר ממהר להרים אותו כמו תינוק ומכניס אותו חזרה למיטה
"מה קרה לי?"
סול שאל אותי בצרידות
"אתה התעלפת"
אמרתי לו בעדינות אחרי שהגשתי לו כוס מים
"הרופא יגיע ממש בעוד כמה דקות לבדוק אותך"
אמרתי לו
הוא הנהן לי
"כמה זמן הייתי ככה?"
הוא שאל לאחר כמה שניות של שקט
"שלושה ימים"
אמרתי לו ברוגע
"שלושה ימים?!"
הוא שאל אותי בצעקה
"פאק א...אני לא הודעתי בעבודה וגם לא אמרתי לקייל כלום"
הוא התחיל למלמל בלחץ מלא משפטים
"היי תרגע אני דאגתי כבר להכל
דיברתי עם העבודה שלך אמרתי שאתה לא מרגיש טוב אתה לוקח כמה ימי מחלה
וגם עם קייל דיברתי הסברתי לו את מה שקרה"
אמרתי לו בטון רגוע
מנסה להרגיע אותו
וזה עבד נראה לי הוא לקח נשימה עמוקה ושיחרר
לפתע נשמע דפיקה בדלת ולאחר שנתתי אישור
הרופא נכנס לחדר עם המזוודה שלו
אותו רופא שבדק אותו גם לפני שלושה ימים
"אז איך את מרגיש סול?"
הרופא שאל אותו
"אני עדיין קצת חלש אבל אני חי"
סול אמר לרופא
בזמן שהרופא עושה לו כמה בדיקות
"אני יצתרך שתישקל"
הרופא אמר לסול
ולסול היה מבט מפוחד
"א..אני לא רוצה אני יוותר על התענוג"
סול אמר לרופא ברעד קל ולא הבנתי למה
"סול אתה חייב להישקל בלי זה לא נדע מה קרה לך"
הרופא הרצין את קולו עם מבט קשוח
"אני לא רוצה אתם לא יכולים להכריח אותי"
סול קבע
"תיאו אתה יכול לעזור?"
הרופא שאל אותי
כאילו סול לא כאן ואין לו דעה בנושא
"אתה יכול לצאת לכמה דקות?"
שאלתי את הרופא בהנחה
הוא הנהן ויצא מהחדר
"סול?"
שאלתי בקול עדין והלכתי להתיישב על המיטה לידו
"לא!אני לא רוצה
אתה לא יכול להכריח אותי"
סול קבע עובדה
בתכלס אני פשוט יכול להרים אותו בכוח ולשים אותו על המשקל אבל אני לא רוצה לעשות את זה
"סול בבקשה זה בשביל הבריאות שלך"
אמרתי לו אוסף אומץ ומחזיק את ידו הקטנה
שהתאימה באופן מושלם ליד שלי
ומה שהפתיע אותי יותר זה שהוא השאיר שם את ידו
"לא אני כבר יודע שהמשקל שלי לא תקין בסדר?
אין מה לעשות"
הוא אמר ביאוש
"סול אתה יודע שאם אני רוצה אני יכול לעשות את זה בכוח נכון?
בבקשה אל תיתן לי לעשות את זה"
אמרתי לו אומר את האמת
ואז הרופא נכנס
"נו? מה החלטנו?"
הרופא שאל והסתכל על סול
"אני לא נשקל סוף סיפור"
סול אמר הוציא את ידו מידו
וישר הרגשתי ריקנות וקרירות
"תיאו"
הרופא אמר ונתן לי מבט של 'תעשה את זה גם אם הוא רוצה וגם אם או לא'
אני יודע שהוא ישנא אותי אחר כך אבל זה בשביל הבריאות שלו
שמתי במהירות את ידי על מותניו
והרמתי אותו מה מיטה מניח אותו מהר על המשקל
בזמן שהוא מתפרע בין ידי
"אני שונא אותך תעזוב!"
הוא צעק עליי
והרופא סימן לי לעזוב
שיחררתי ממנו והוא ישר התרחק לקצה השני של החדר דופק לי מבטי שנאה
לפתע נשמעו שריטות חזקות על הדלת
וכבר ידעתי שזה לורד בטח שמע את סול צועק אז הוא בא
"לורד תרגע!"
צעקתי לו מהחדר והשריטות הפסיקו
"לורד!
בבקשה בוא לעזור לי!"
סול צעק בבכי אחרי
והשריטות נמשכו והפעם יותר חזקות
הרופא שלא הבין את הסיטואציה
אמר לי שהוא יתקשר אליי שיהיו תשובות ואז הוא פתח את הדלת כדי ללכת
משם לורד ישר נכנס לחדר רואה את סול בקצה של החדר והוא רץ אליו
"לורד אני שונא אותו"
סול לחש ללורד בבכי אבל עדיין שמעתי אותו
"אני מצטער יהלום אבל אני מעדיף שתשנא אותי ותיהיה בריא מאשר שתיהיה חולה"
לחשתי לו
ויצאתי מהחדר מרגיש כאב ענקי בלב
על זה שאכזבתי אותו

-------------------------------------------------------------

היי סליחה שלקח לי מלאא זמן להעלות את הפרק
הייתי במחסום כתיבה
אני רוצה להגיד תודה לBat-el18
שנתנה לי השראה ועזרה לי לצאת מהמחסום
היא גם כותבת
אני אישית עדיין לא הספקתי לקרוא את הספר
שלה אבל אני בטוחה שהוא מהמם
אני ממליצה לכם תלכו ליקרוא
מקווה שאהבתם את הפרק🥰
שבת שלום💜