המזכירה של השטן

פרק 64

האישה הסתובבה והתחילה לרוץ כמו מישהי שנסה על חייה מפני המוות, העברתי למצלמת רחוב אחרת מפני שהם יצאו מהטווח של המצלמה. האישה התחילה לבכות וקורי המשיך לרוץ אחריה, לפי הפה הפתוח שלה הבנתי שהיא צורחת, כנראה זועקת לעזרה מפני הגבר שרודף אחריה.

קורי הצליח להדביק את הפער ביניהם והוא משך את היד שלה לאחור, היא נעצרה במקום ויש הסתובבה, קורי עמד מולה והיא נתנה לו מכות בחזה במטרה שהוא ישחרר אותה.

לא האמנתי למראה עיניי, היה עדיף שהוא היה משאיר את הארנק ברצפה כי הכסף שבארנק לא שווה את הטראומה שהוא העביר אותה.

הוא דחף את הארנק ליד שלה והיא קפאה במקומה, מסתכלת על מה שהגבר שרדף אחריה נתן לה. קורי אמר לה משהו והיא הנהנה, הוא עזב אותה והלך כאילו לא קרה משהו. האישה נשארה נטועה במקומה, מבולבלת ומפוחדת.

הפסקתי לצפות במחשב ומיקדתי את עיניי בקורי, הוא בלע את הרוק שלו וסומק עלה על פניו, זה יותר גרוע ממה שחשבתי.

נעמדתי והעיניים של קורי נפערו, "למה משכת אותה מהיד?" שאלתי בטון קשוח, היקפתי את השולחן והוא גם נעמד, לא הספקתי להתקרב אליו כי הוא נעמד מאחורי הכיסא של לוסי.

"היא רצה ממני, רציתי להראות לה שאין לה סיבה לפחד." חשקתי את הלסת שלי ועצמתי את העיניים שלי, מנסה להרגיע את עצמי.

ארגון Sl הוא ראשי תיבות לSafe life, ברגע שאחד העובדים שלי רודף אחרי אישה ברחוב וגורם לה לטראומה זה לא בדיוק מקדש את שם הארגון.

"בכך שתמשוך אותה ותגרום לה לחשוב שהיא מותקפת?!" לא הצלחתי להשתלט על הכעס שבי, לוסי רעדה מהטון שלי וקורי המשיך להתחבא מאחוריה.

"סטיב אני מבינה שמה שקורי עשה מאוד דפוק.." היא הסתכלה לאחור, עליו. הוא הנהן כהסכמה והיא חזרה להביט בי. ".. אבל עכשיו אתה מפחיד אותי ואת קורי."

נשמתי עמוק, שואף את החמצן הנקי ונושף מתוכי את הכעס, "לא התכוונתי להפחיד אותך בוניטה." היא חייכה חיוך מתוק, "זה בסדר, אתה יכול לשמור את הכעס שלך למשהו אחר." היא קרצה ולא הצלחתי לרסן את החיוך בפנים שלי.

קורי הבין שנרגעתי וחזר להתיישב במקום שלו, "אני מפלצת." הוא אמר בדרמטיות, לוסי קמה מהכיסא שלה ורכנה אליו, היא שמה את היד שלה על הירך שלו במטרה לעודד אותו.

"אתה לא מפלצת." היא שיקרה, לפי הסרטון שנחשף בפניי שבו קורי רודף אחרי אישה לבדה ברחוב, הוא אכן מפלצת.

"הוא כן מפלצת." לא צבעתי את הצבע הלבן בצבע צבעוני כמו שלוסי עשתה, אני צבעתי בצבע אפור, אמרתי את האמת.

החזרתי לשבת בכיסא שלי והסתכלתי על קורי, "קורי, אתה גבר גדול ושרירי, מה חשבת לעצמך שרדפת אחריה? גם לוסי הייתה בורחת ממך." הוא פנה ללוסי בגלל מה שאמרתי, "את היית בורחת ממני?" הוא שאל בטון של כלבלב עצוב.

לוסי הורידה את היד ממנו ושמה אותו על העורף שלה במבוכה, בדיוק איך שקורי עשה מקודם. "תראה קורי.. אתה באמת גבר גדול ויש לך קעקוע יפה ומפחיד של דרקון.. אפשר להגיד שאתה נראה כמו גבר מאיים." קורי לא ציפה לתשובה הזאת מלוסי והוא קם מהכיסא והלך לכיוון הדלת.

"לאן אתה הולך?" שאלתי והוא פתח את הדלת, "לנעול את עצמי במקום שבו אני לא אבריח נשים." הוא נפגע ממה שלוסי אמרה, לא הספקתי להגיד משהו והוא יצא מהמשרד שלי וטרק את הדלת בחוזקה.

לוסי נשארה עומדת עם פה פעור, "אני העלבתי אותו?" היא שאלה בדאגה, אני לפעמים לא יודע איך קורי הוא קורי, הוא רגיש כמו שהוא חזק.

"הוא יהיה בסדר," אני לא אתפלא אם הוא יעשה עוד משהו טיפשי, "אתה בטוח? אני לא רוצה שהוא ירגיש רע בגללי.. יש לנו חיבור ממש טוב. זה כאילו שהוא האח הקטן שלי." היא פלטה מהפה שלה בטון עצוב, זה לא רק כאילו.

"בוניטה, הוא יהיה בסדר." אמרתי לה בביטחון עצמי, קורי כבר ירגע, אין לה סיבה להיות מודאגת. "בואי לכאן." פקדתי עליה והיא הסמיקה, "לא עכשיו סטיב.." היא הסתכלה על הדלת.

"קורי לא שם," היא העיפה מבט אחרון בדלת והפסיקה להתלבט, היא הגיעה אליי ומשכתי אותה, לוסי איבדה שיווי משקל ונפלה עליי.

"זה נחמד איך שאת דואגת לו," חיבקתי את גופה, "אני לא יכולה שלא.. אתה לא דואג לו?" לא עניתי לה, אני כן דואג לו אבל אני יודע שהוא יהיה בסדר.

"את כבר צריכה לקחת גלולות." הזכרתי לה והיא נדרכה, "בנוגע לזה.. אני אקח אותם אחר כך." לא הבנתי למה היא דוחה את הזמן שבו היא צריכה לקחת גלולות, זו גלולה של היום האחרי, זו הגלולה שמצמצמת את הסיכוי להריון באחוזים גבוהים.

"אני מבין, רק אל תשכחי לקחת אותם." אמרתי לה והיא הנהנה, הדלת נפתחה ולוסי קמה ממני, קורי הופיע והסתכל עלינו.

"אז אתם חיכיתם שהמבריח נשים ילך כדי שתוכלו להזדווג לכם כמו זוג כלבים חרמן? אני מתקשר לבלונדיני." שוב לא הספקתי להוציא הגה מהפה שלי והוא כבר טרק את הדלת.

לוסי קמה ממני, אדמימות בכל פניה ואיגרפתי את ידיי, איך זה שהוא תמיד מצליח להפריע לנו?