אויבת של אהבה

פרק 32

אמבר

עברו להם כמה ימים מאז היום המאושר בחיי. היום שבו נואה הראה לי בו צד שונה יותר, מושך יותר, שתלטן יותר. ועם הימים המעטים שעברו הגיע היום שבו ג'ס, ליאו ואני עולים כיתה. אני כל כך מתרגשת ומחכה לראות באיזה כיתה נהיה. המנהל אמר שידאג שנהיה באותה כיתה שלושתינו וזה מספיק טוב גם אם לא אהיה עם נואה.

שעליתי לפני כמה דקות לאוטו של נואה ולא הפסקתי לחייך לעצמי כשחשבתי איך יגיב כשיגלה שאני והוא נהיה באותה שכבה, בעוד שהוא כל שנייה גיחך ולא הבין למה אני מחייכת.

"את חייכנית היום, מה קרה?"

"כלום." הייתה התשובה היחידה שסיפקתי לו כל פעם מחדש.

נכנסנו למשרד המנהל כשעדכן אותנו שאנחנו בכיתה י"ב8. פאקינג י"ב. בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שיקפיצו אותי ואת החברים הכי טובים שלי כיתה יחד.

"אתם תמצאו את הכיתה לבד או שאמצא ילד שילווה אתכ- אה אתה." התחיל את המשפט כשפנה אלינו וסיים אותו כשפנה לילד שעבר במסדרון במקרה.

"אני?" הילד הצביע על עצמו כשחשב שעשה משהו לא בסדר.

"הכול בסדר, בוא," התקרב אלינו הילד, "תוכל ללוות את השלושה תלמידים החדשים לכיתה י"ב8?" שאל אותו המנהל.

"האמת שאני בדיוק בדרך לשם בעצמי." חייך אלינו.

"יופי. תציג את עצמך ותתקדמו לכיתה. המחנכת כבר יודעת שאתם צריכים להגיע היום, היא תציג אתכם מול שאל התלמידים." אמר המנהל והלך.

נשארנו עם הבחור הנחמד ששותף לנו לכיתה. שערו היה חום ועיניו היו בצבע כחול כהה. הוא היה גבוהה וניראה ששואף למטר תשעים כמעט כמו כל הבחורים בבית הספר הזה. חוץ מנואה, שכבר מעל מטר תשעים. 1.94 ליתר דיוק. חיוך חולמני נמתח על שפתיי אך ג'סי העירה אותה כשתקעה לי מרפק עדין ביד.

"אני פול, מה אתכם?" שאל.

"אני ליאו." לחץ ליאו לפול את היד והשניים הביאו את הכיף הגברי והמוזר הזה אפילו שהם לא מכירים.

"אני ג'סי." חייכה באדיבות.

"אני אמבר." אני לא יודעת מה אמרנו אבל בבין רגע חיוך רחב נמתח על שפתיו של פול והוא החליך מבטים איתי ועם ג'ס.

"אוי, שאני אמות עכשיו." גיחך בעיניים מופתעות.

"יכול להיות שאתן אמבר וג'סי המדוברות? זאת שגורמת לנואה לאבד את הראש?" הביט בי ומיד הסמקתי בחוסר הבנה. "וזאת שגורמת לג'י להישמע יותר מטורף ממה שהוא כבר?" הביט בג'סי. וליאו צחק מהצד נוכח תגובתה של ג'ס.

"עוד הפעם ג'י?" מלמלה ברוגז ג'ס.

"מה זאת אומרת?" שאלתי ישר אחריה.