Chapter 1

6.7K 399 712
                                    

Scars 1

•נקודת מבט של לואי•
״כן, אמא, זה יהיה נהדר אם תבואו השבת״ החזרתי כתשובה לאמי המודאגת.

״באמת! זו לא בעייה!״ אמרתי בגיחוך שוב.
״טוב. תמסרי ללוטי בהצלחה במבחן. ביי״ אמרתי וניתקתי.

יצאתי מהחדר שלי והתיישבתי על הספה בסלון, שם ישב זאין וצפה בטלויזיה.

״בוקר טוב לו״ זאין אמר בחיוך.
״בוקר טוב״ מלמלתי בעייפות ״ליאם עדיין ישן?״
זאין הנהן ״הוא נשאר ער עד מאוחר״.

״באמת שמעתי קולות בלילה.. למה הוא נשאר ער?״.
זאין משך בכתפיו ואמר ״הוא לומד למבחן חשוב״ הוא נעצר בכדי לשחרר אנחה מיואשת, ״מסכן, יש לו כל כך הרבה לחץ ועומס עכשיו״.

רק רגע, שנייה, בואו נסביר לכם משהו קטן-
זאין וליאם הם בערך כמו ההורים- השניים שלי, למרות שהם קטנים ממני בשנה וקצת.

ליאם הוא כמו אבא דואג. הוא הולך לעבוד, הוא לומד כדי להתקבל לקורס נחשב במכללה שהוא לומד בה והוא מבשל ממש טוב אז כל עוד הוא בבית הכל מושלם..

ואז יש את זאין.
זאין הוא חצי אבא וחצי אמא. תלוי מה צריך. הוא גם מבשל לפעמים, יש לו עבודה אבל רוב הזמן הוא בבית איתי כי לפני חצי שנה הייתי מרעיב את עצמי והוא נשאר שם לוודא שאני תמיד בסדר.

אני כמו הבן הקטן של שניהם. ואני אחזור- אני בן 23, ליאם 21 וחצי וזאין בן 22.

ליאם וזאין אשכרה כמו זוג נשוי. רק שהם לא נשואים. והם לא ממש זוג.

הם חברים טובים. ממש ממש טובים. ואני מנסה לגרום להם להיות יחד איכשהוא.

חזרה למציאות-
התיישבתי סוג-של-צמוד-אבל-מעל זאין, קברתי את ראשי בצווארו והוא חייך לפני שהעביר את ידיו בשיערי בעדינות.

ישבנו ככה חצי שעה וצפינו בטלויזיה עד ששמענו משהו מתנפץ מהמטבח וזאין עזב אותי בסלון והלך לבדוק ממה הרעש.

הלכתי גם למטבח וראיתי את זאין מרים שברי אגרטל גדולים עם מגבת (כדי לא להיחתך) ואז לקח את המטאטא, ליאם בדיוק נכנס למטבח גם והדבר הראשון שהוא אמר היה ״לואי! למה אתה רק עם בוקסר?! אתה תתקרר!״.

נאנחתי ״יש אגרטל מנופץ על הרצפה וזה מה שאתה שואל?! לזאין לא היה אכפת״ את החלק האחרון אמרתי יותר בשקט אבל ליאם עדיין שמע.

״זאין, תגיד לו ללבוש משהו״.
״ואחרי כל זה *אני* האחד שהוא קורא לו אמא״ זאין מלמל לעצמו בעצבים אבל הוא בעיקר התכוון שאני ישמע את זה.

״זה לא משנה כרגע גברת מאליק, תגידי לו שילבש משהו״ ליאם אמר לזאין בקול מתרגה.

״לואי, לך תלבש משהו. ליאם, אם תקרא לי עוד פעם ׳גברת׳ אני אשלח אותך לסירוס. עכשיו צאו מהמטבח״.

עליתי לחדר שלי ולבשתי מכנס טרנינג וחולצה ארוכה. כשחזרתי לסלון ליאם שכב על הספה וזאין בדיוק נכנס ונשכב מאחוריו (כמו שישנים כפיות).

״תראו, זה שאני מחשיב כמו ההורים שלי לא אומר שאתם צריכים להפגין אהבה כמו ההורים שלי״.

זאין משך בכתפיו ואמר ״לא מעניין אותנו״.
נאנחתי ״נזכרתי! אמא שלי באה בשבת!״
זאין חייך ״יש! תודה לואי״.

״למה תודה?״
״כי היא מכינה את האוכל״ זאין וליאם אמרו יחד.
גלגלתי עיניים ״אתם הורים מפגרים״.

התיישבתי על הספה היותר קטנה (כי ליאם וזאין היו על הגדולה) והצצתי לראות מה זאין וליאם עושים.

זאין קשר את ידיו סביב מותניו של ליאם וחייך לתוך צווארו כשליאם הניח את ידיו על אלו של זאין.

״אתם.. זוג או משהו?״ שאלתי בשקט.
ליאם הניד בראשו אבל זאין לחש לו באוזן ״אולי בהמשך לילי״ וליאם הסמיק. זה היה מיועד רק לליאם אבל עדיין שמעתי את זה.
חייכתי לעצמי והתכרבלתי לתוך הכרית.

הרגשתי פתאום דיי בודד כשראיתי את ליאם וזאין מחובקים אבל לי היתה רק את הכרית.

״לווואיייי״ זאין זימר לעצמו ״אתה נראה מבואס״.
״כי אני באמת מבואס״.

״למה בייב?״ ליאם שאל בדאגה.
״כי.. אתם ככה ביחד ואני לבד ו.. לא יודע״ אמרתי בביישנות.

״אז בוא ותשב איתנו״ ליאם אמר בשקט.
״אני לא רוצה להפריע לכם״
״אתה לא מפריע! בוא ושב איתנו!״ זאין אמר וחייך ברכות.

שניהם התיישבו ומשכו אותי לשבת בניהם.
הייתי עם הפנים לזאין ועם הגב לליאם (זה יישמע ממש הגיוני אם תדמיינו את זה), זאין העביר את ידו הלוך-ושוב בשיער שלי וליאם פשוט הניח את ראשו על כתפי וחיבק אותי.

זה נהדר לדעת שיש לי שני חברים-הורים שאוהבים אותי ודואגים לי..

~~~~~

״לואי״ שמעתי לחישה והרגשתי יד שמטלטלת אותי בעדינות.

פקחתי את עיני באיטיות, זאין היה זה שהעיר אותי. כל הגב שלי היה תפוס כשניסיתי לקום וזאין חייך ״כואב לך?״.
הנהנתי והוא הרים אותי בעדינות ונשא אותי אל החדר שלי.

נשכבתי במיטה שלי כשהוא התיישב שם לידי, מעביר את ידיו בשיערי. כשהוא הפסיק כמה שניות אחר כך, החזרתי את היד שלו חזרה. תמיד אהבתי שנוגעים בשיער שלי..

״מתי הערת את ליאם?״ שאלתי כשהעיניים שלי עצומות.
״כמה דקות לפניך. הוא חזר לישון בחדר שלו״
.
״מה השעה?״
״שבע. ישנתם הרבה״.
פיהקתי ״אני עדיין עייף. תישאר לישון איתי״.
זאין חייך ונשכב גם ״ברור, לו״.

אז ככה נרדמתי, עם הפנים בצוואר של זאין כשזרוע אחת שלו מחבקת אותי והשנייה עוברת הלוך ושוב בתוך שיערי.
אוח, זאין.. אמא מושלמת..

Scars / Larry StylinsonМесто, где живут истории. Откройте их для себя