המזכירה של השטן

פרק 49

העט פגע בראש של סטיב והוא נעמד, "תצאי מכאן לוסי." רק עכשיו שמתי לב שהוא קורא לי לוסי ולא בוניטה.

"אתה דושבג סטיב," העפתי את הכיסא לאחור והוא נפל, רצתי מכאן מבלי להסתכל לאחור.

הפסקתי להחזיק את הדמעות בעיניי ושחררתי אותן, יצאתי מהמשרד של סטיב ולא רציתי ללכת לשירותים אז רצתי למשרד של קורי.

אין לי בעיות עצבים, אני חשבתי על סטיב יום שלם והוא מתייחס אליי בקרירות, זה גורם לי להרגיש כמו אישה מטומטמת שמנסה למשוך יותר מדי תשומת לב ממישהו שלא אכפת לו.

נכנסתי למשרד של קורי וסגרתי את הדלת, קפצתי על הכורסא שלו וקברתי את הראש שלי בידיים בזמן שאני מוציאה את כל הדמעות מהעיניים שלי.

הוא היה אמור להגיד לי שהוא התגעגע אליי ואז היה מנשק אותי, לא מעיף אותי מהמשרד שלו או מאיים לפטר אותי.

אני כנראה השתגעתי, סטיב בכל זאת הבוס שלי.. רק שאנחנו עשינו כמה דברים.

הדלת נפתחה וראיתי את קורי נכנס, הוא סגר את הדלת אחריו ומחיתי את הדמעות שלי.

"מה קרה?" הוא שאל ומשכתי באפי, "אתה ראית מה קרה." אני לא מבינה את השאלה שלו, זה קרה מולו.

"לא בדיוק, ישר שנכנסת הייתי שקוע במחשבות ואז פתאום קמת ורצת משם, אז מה קרה?" קמתי מהכורסא והתכוונתי לצאת מהמשרד של קורי, עברתי ליד קורי ואז הוא תפס את היד שלי.

"אל תלכי לוסי, תגידי מה קרה." הוא דרש והחלטתי לקצר לו את הכל, "סטיב דפוק, זה מה שקרה." קורי משך את היד שלי לספה והושיב אותי, הוא התיישב לידי והנחתי את ראשי מתחת לכתף שלו.

"זה ידוע, ספרי את כל מה שקרה." ברגע שקורי הסכים איתי זה שיפר לי את המצב רוח, "סטיב עושה כל מה שהוא רוצה, לא רציתי שהוא יכנס לחיי ובכל זאת הוא התעקש ונכנס לחיי בעצמו. קיבלתי את זה ואהבתי להיות עם סטיב, לא הרגשתי ככה אפילו שהייתי עם קארל." זה נכון, חמש שנים הייתי עם קארל ולא הרגשתי רבע מאיך שאני מרגישה לסטיב.

"הוא אפילו לקח אותי לבית שלו כשהוא לא היה צריך ונתן לי טרמפ לבית שלי," כשאני כל הדרך ישבתי על הברכיים שלו, אבל את זה לא אמרתי לקורי.

"עכשיו הוא מתנהג כאילו אני כלום ואני מרגישה כמו סטוץ." אולי זו הכוונה של סטיב, סטוץ וזהו.

הוא חזר להיות קריר.

"לוסי אני אסביר לך משהו על גברים, במיוחד על גברים כמו סטיב. סטיב הוא גבר שלא הייתה לו מישהי קודם, הוא לא יודע איך להתנהג עם אישה וכנראה הוא מרגיש אלייך משהו וזה מלחיץ אותו." אני מבינה את הנקודה של קורי אבל סטיב לא ככה, גם אם לא הייתה לו מישהי קודם הוא עדיין יודע איך להתנהג עם אישה.

"היו לו כבר חברות," אמרתי בביטחון וקורי נענע את הראש שלו, "הוא לא היה עם מישהי מאז שהוא נולד." סטיב באמת לא היה עם מישהי?

"הוא לא מרגיש אליי משהו, לפחות לא איך שאני מרגישה אליו." קמתי ועמדתי מול קורי, "אני אהיה קרירה אליו כמו שהוא היה קריר אליי." אתעלם מהדפיקות לב שפועמות חזק יותר שאני רואה את סטיב או את הצורך להתקרב אליו ולהיות לידו.

קורי קם וגיחך, "תעשי מה שאת רוצה אחות קטנה," הוא אמר וזקרתי גבה, אחות קטנה?

"למה את מסתכלת עליי ככה?" צחקתי מהמבט המבולבל שלו, "אחות קטנה? קורי אתה מחשיב אותי כאחותך?" אני לא מכירה אותו לעומק אבל קורי מן חבר טוב.

"אולי," הוא קרץ וגלגלתי את העיניים שלי, "אם כבר אני אחות גדולה." בהתנהגות שלנו הוא יותר ילדותי, זה ברור שהוא יהיה האח הקטן אם היינו אחים.

"מה שתגידי אחות קטנה," הוא חיבק אותי ולשניה זה הרגיש מוזר אבל חיבקתי אותו חזרה, יש משהו מנחם בחיבוק הזה.

"מישהו פה נהיה רגיש, אח גדול." זרמתי איתו ושמעתי אותו צוחק, הלוואי והיה לי אח כמו קורי.

                                ~

סיימתי את כל המשימות שהיו לי במייל, ארגנתי פגישה למחר בין סטיב לבין ראשי קבוצות האקרים.

התלבטתי בין ללכת מכאן ישר אחרי שסיימתי או להודיע לסטיב שסיימתי להיום, אני רוצה ללכת אבל גם לראות אותו לפני. הצורך שבי לראות את סטיב לא עוזב אותי.

החלטתי להודיע לסטיב ובמקום לדפוק כמו שהוא רוצה פתחתי את הדלת, "סיימתי להיום, אני הולכת." אמרתי מבלי לחשוף את כמה שאני שמחה לראות אותו.

"אני מבין, ערב טוב ופעם הבאה תדפקי קודם." הוא העיר ונשמתי עמוק, "בטח, כמו שאתה דפקת אותי והתעלמת ממני." יצאתי וסגרתי את הדלת.

"לוסי," שמעתי אותו קורא לי והמשכתי ללכת משם, אני לא יודעת מה עבר עליו פתאום שהוא חזר להיות כמו הסטיב שהכרתי בהתחלה.

הוא דגל אדום ודגל ירוק בו זמנית, מצד אחד הוא ירד על אבא שלי, התערב בחיים הפרטיים שלי והתעלם ממני כאילו אני זבל ומצד שני הוא הכניס את קארל לכלא, גורם לי להרגיש בטוחה לידו ורק לראות אותו מרגיעה אותי וגורם לי לשמוח.

אני מפוצלת בין הרצונות שלי וזה רק בגלל סטיב שהחליט לחזור להיות קריר.