"אני יודעת שאתחרט על כך, אבל אני עושה את זה בכל זאת."
"זאת הגישה הנכונה! והאם 'נרתיק עור מוֹק' עושה מה שאני חושב שהוא עושה?"
"הרבה פחות מתיבה," אמרה המכשפה בהסתייגות גלויה, "אבל... נרתיק מעור מוֹק עם לחש אִחזור ולחש הרחבה סמוי יכול לשמור בתוכו מספר חפצים עד שמי שהפקיד אותם שולף אותם —"
"כן! אני בהחלט צריך גם אחד כזה! זה יהיה כמו פאוץ'־על של מדהימוּת אולטימטיבית! כמו חגורת האביזרים האינסופית של באטמן! מי צריך אולר שוויצרי — אני יכול להחזיק שם ערכת כלים שלמה! או ספרים! אני אוכל לקחת איתי לכל מקום את שלושת הספרים העיקריים שאני קורא ופשוט לשלוף אחד ברגע שארצה! אני לעולם לא איאלץ לבזבז אפילו דקה נוספת מזמני! מה את אומרת, פרופסור מֶקְגוֹנַגֶל? זה למען עידוד קריאה בקרב ילדים, המטרה הנעלה מכול."
"...בסדר, אתה יכול להוסיף עוד עשר אוניות."
גריפהוק שיגר אל הארי מבט של כבוד אמיתי, אולי אפילו הערצה גלויה.
"ואולי קצת כסף לבזבוזים, כמו שאמרת מקודם. נדמה לי שראיתי עוד איזה דבר או שניים שאולי ארצה לאחסן בנרתיק הזה."
"אל תתגרה במזל, מר פוטר."
"אוי נו, פרופסור מֶקְגוֹנַגֶל, למה לקלקל לי את הכיף? הרי זהו יום מאושר, שבו אני מגלה כל מה שקסם יכול לעשות בפעם הראשונה! למה לשחק את תפקיד המבוגר הזועף כשבמקום זה את יכולה לחייך ולהיזכר בילדותך התמימה ולראות את הבעת העונג המופיעה על פניי הצעירות כשאני קונה כמה צעצועים בעזרת חלק זניח מההון שהרווחתי בהבסת הקוסם הנורא ביותר שבריטניה הקסומה ידעה מעודה? לא שאני מאשים אותך בכפיות טובה או משהו, אבל עדיין, מה הם כמה צעצועים בהשוואה לזה?"
"אתה," נהמה פרופסור מֶקְגוֹנַגֶל. על פניה הייתה נסוכה הבעה כה נוראה ומזרת אימה עד שהארי פלט צווחה קטנה, מעד לאחור על ערמה גדולה של מטבעות זהב והשתטח עליהם בקול צלצול גדול. גריפהוק נאנח וכיסה את פניו בידו. "הייתי עושה שירות גדול לעולם הקוסמים, מר פוטר, אילו הייתי נועלת אותך בכספת הזאת ומשאירה אותך פה."
והם יצאו משם ללא בעיות נוספות.
