"את מבינה אותי?" הוא שאל ומצמצתי כשהשאלה שלו נשמעה חלשה באוזניי בגלל שהתמקדתי בקרבה שלנו.
באתי לפתוח את הפה שלי, להראות שמץ של התנגדות ושיש לי עמוד שדרה, "אל תדברי, תהנהני אם הבנת." הוא ישר אמר והנהנתי, אני מרגישה שדבק מחבר בין השפתיים שלי.
הוא הסתובב בחזרה ומשך את היד שלי, התחלתי ללכת אחריו כשהיד שלי בשלו ואני מרגישה מושפלת, זה כמו שילדה בגן תלך עם המורה שלה בגלל ילד שהציק לה.
רק יותר מסוכן.
"אל תגני שוב על מי שפוגע בך" הוא אמר או ציווה, אני כבר לא יודעת.
הגענו לדלת של כנפיים לבנות וסטיב נעמד מולה, תהיתי מה עוצר אותו מלהתפרץ לשם.
"תרגעי לוסי, אני איתך ואת לא צריכה להרגיש מאוימת מהם" הוא פנה אליי וניסה להרגיע אותי, איכשהו זה עזר.
סטיב פתח את הדלת וכולם הסתובבו, הם נעמדו וישר קלטתי את הגבר ו2 הנשים שהעליבו אותי, הוא סגר את הדלת בחוזקה וכמה נשים נרתעו, הלם והפתעה היה על הפנים שלהן.
סטיב התהלך באמצע של המשרדים, כמה מהגברים לקחו צעד קטן לאחור וסטיב עמד עם הגב שלו למצלמות, כולם הביטו בו.
"עכשיו אני רוצה להבין, מי מכאן דיבר עם לוסי?" הוא שאל וסקר את כל מי שנמצא כאן, יש כאן עכשיו 50 אנשים, איתי ועם סטיב אנחנו 52.
"אף אחד? אז אתם אומרים לי שאני טועה ושלא דיברתם איתה?" כמה מהאנשים כאן השפילו את המבט שלהם, "תסתכלו עליי." סטיב ישר אמר כשהבחין בזה שהם השפילו את מבטם, הם ישר הסתכלו עליו בחזרה.
"תגידי לי ראלי, אני טועה?" הוא פנה לאחד הנשים והיא לקחה צעד קדימה, "אני לא יודעת המנהל אני-" היא באה להמשיך וסטיב קטע אותה, "לא יודעת?" הוא שאל בקול מצמרר וראלי בלעה את הרוק שלה.
"היא לא קשורה סטיב" התפרצתי כשהוא הפחיד אישה שלא עשתה משהו, "תשתקי." סטיב אמר לי וזה עבר כל גבול, הוא לא יכול להתייחס אליי ככה.
"יודע מה סטיב, לך תזדיין!" צעקתי לו מול כל העובדים שלו, תגובות של הלם עלו על פניהם של האקרים והסתובבתי ויצאתי מהדלת, סגרתי את הדלת אחריי וכל האומץ שאזרתי אחרי שאמרתי לסטיב ללכת להזדיין עזב אותי ברגע שהלכתי משם, צעדתי לכיוון המעלית ורק רציתי לברוח מכאן.
שמעתי את הדלת נפתחת מאחוריי ואז שמעתי את הצעדים של סטיב, התחלתי לרוץ לכיוון המעלית והסתכלתי לאחור, הוא צמצם את עיניו אבל לא רץ, רק הלך מהר.
לחצתי על הכפתור שמזמין את המעלית והדלת ישר נפתחה כי המעלית הייתה בקומה, הסתכלתי על סטיב כשלחצתי על קומה 40 ואז לחצתי על הכפתור של לסגור את הדלתות.
סטיב התקרב יותר מדיי ולחצתי חזק ובמהירות על הדלתות שיסגרו, ברגע שהן כמעט נסגרו סטיב כבר הגיע, הוא אפילו לא לחץ על הכפתור של לפתוח את דלת המעלית, הוא שלח את היד שלו והדלתות נסגרו על השריר שלו, הדלתות נפתחו והוא נכנס.
"את מפריעה לי כשאני מנסה למצוא את מי שפגע בך?" הוא שאל והדלתות מאחוריו נסגרו, הלכתי לאחור והגב שלי נתקע במראה, סטיב צמצם את הפער ועמד מולי.
"היא לא עשתה כלום" פלטתי בלחש, סטיב שם את היד שלו קצת מעל הכתף שלי, "אז מי כן? תגידי לי בוניטה, תפסיקי להגן על מי שפוגע בך" סטיב אמר, הוא לא יבין.
זה שאני הרגשתי רע בגלל אחרים לא אומר שאני רוצה שהם גם ירגישו רע, אין בי את יצר הנקמה.
הדלת של המעלית נפתחה והתכופפתי מתחת ליד שלו ועברתי אותו, יצאתי מהדלת של המעלית והלכתי מהר, התחלתי לשמוע רעש מוזר של.. גניחה?
הרעש התגבר יותר ויותר כשהתקרבתי לחדר של קורי, פתחתי את הדלת וראיתי את קורי מרים את הרגליים של פול בזמן שהזין של קורי בתוך התחת של פול ופול מחזיק את הכורסא.
"לוסי למה עצר-" סטיב בא להגיד ועצר כשראה את האקר שלו מזדיין עם חבר שלו, "אתה שוב פעם מזיין עוד עובד שלי?" סטיב שאל את קורי והפנים של פול נהפכו לאדומות.
זה מצב מביך, בשביל כולנו.
YOU ARE READING
המזכירה של השטן
Romanceלוסי קלרסון- הגעתי לכאן במחשבה שאהיה קשורה ליחידה מסווגת, לא שאהיה קשורה לבוס קריר ומתנשא. סטיב קנדי לא נותן לי לקרוא לו אפילו סטיב, רק בוס. יש יותר מתנשא מזה? לא הסתדרתי איתו מהרגע הראשון, הוא התערב בכל דבר בחיים שלי. הלב הקפוא שלו התחיל להינמס לאט...
פרק 15
Start from the beginning
