מקס:
אני מפורק אני שבור אני עייף אני גמור אני לא מוכן לישון או לתפקד כי המשמעות זה לעזוב אותה מה שהאיר לי את החיים גורם לאור ופרפרים מה שגורם לי לשמוח לשכוח מה היה בעבר מה יקרה בעתיד גורם לי לשכוח מה אני עושה מה עשיתי מה שברתי מה בניתי רק גורם לי לשמוח
עייניי פקוחות מותשות ושבורות אני לא יכול יותר להיות בלעדייה
אוליי אני צריך פשוט ללכת לתת לה לחיות לתת לי מנוחה מנוחה מהחיים האלה מנוחה שלא אחזור ממנה כי בלעדייה הם לא שווים עברתי כול כך הרבה אבל עדיין לא למדתי איך לגרום לה להיות מאושר
הוריי משהייתי קטן התייחסו עליי כאילו אני נתל כאילו בחרתי להצטרף עליהם לחיות איתם להיות הבן שלהם הייתי יושב ברחוב מבקש כסף פוגש אנשים שלא אכפת להם מי אתה או מה עברת הם רק שורדים ככה למדתי מהרחוב איך לשרוד וכבר בגיל 10 הם עזבו אותי ברחוב זרקו אותי אל הבוץ והגשם ככה ילד קטן בלי אף אחד ולא היה לו כלום
יום אחד הגיע מי שהציל אותי שאימץ אותי עליו ובחיים לא אוכל אפילו לומר לו קמצוץ מכמה שאני מודה לו, לוקאס גדלתי בבית שלו למדנו ביחד רבנו ביחד למדנו לא לוותר על כלום למדנו לא לבקש כלום כי זה לא יעזור אז נעשה מה שבה שבה לנו בעולם מה שהתחרטתי עליו
למדתי ממנו המון כמו לא לוותר על מה שחשוב לך, אבל עם מה שחשוב לך לא יהיה עם לא תוותר?
"מקס אתה צריך לישון לפחות לנוח" לוקאס הוציא אותי ממחשבותי מייד כמו אינסיטינקט הנדתי בראשי ותפסתי את ידה של ג'נה חזק יותר שאני אסגור את עייני זה יהיה שאדע שאני לא אקום עם רגשות כואבים
לא דיברתי כל כך ידעתי שעם אדבר או רק אוציע קול אני אתפרק ישבר
"בבקשה אתה בסוף תקרוס" ביקש לוקאס ממני עבר בעייניו משהו לא מוסבר כאילו רציתי לקרוס ללכת מהעולם העולם שבלעדייה לא שווה כלום לא עניתי ונשקתי ליידה של ג'נה מלמל לה באוזן
שמעתי רעשים קטנים את לוקאס מתמתח הולך לישון עם אנג'ל.
אני לא רוצה לוותר עליה אבל אני חייב בשבילה, אין לי כלום חוץ ממנה ומלוקאס היא הדבר שמאיר את חיי הוא תמיד לצידי מחזיק אותי הפעם הוא לא יצליח כמו שהוריי לא הצליחו איתי
הוא נרדם זה היה ההזדמנות שלי לגמור עם החיים האלה
אבל אני חייב להיפרד ממה שהחזיק אותי עד עכשיו
פתחתי את פי יודע שאתפרק אבל זה כבר לא משנה מולה אני אתפרק ואשבר ארד על ברכי רק שתשמע
אני מתפלל שהיא יכולה לשמוע אותי
"ג'נה את נמצאת כאן על מיטת בית החולים בגללי, בגלל החיה שבי.." התחלתי והתפרקתי ישר רק מלחשוב על זה אבל אני חייב להיפרד "אני מצטער על הכול אני יודע שזה לא נסלח אני יודע שאם תקומי, פאק אני מתפלל שתקומי
את לא תשכחי את זה את האבל שעשיתי לך אני רק מקווה שהלב הרך והטוב שלך יסלח לי למפלצת שמולך" המשכתי וגרוני לא נתן לי להמשיך גוש תקוע בוא גוש של רגש שאני חייב להוציא
"לא קל לי, זה עוד מילה קלה בלעדייך אני מרגיש ריק אני לא רוצה חיים בלעדייך,
אני חושב שמגיע לך לשמוע אותי נפרד ממך בפעם האחרונה
אני הולך להתאבד.." הצבתי את זה מולה וגם מולי ודמעות הציפו את פניי האדומות "אני הולך להשאיר אותך לחיות את חייך בשקט ובטוב שתתעוררי תדעי שאני לא אהרוס לך אותם יותר" מלמלתי ובפעם הראשונה הסתכלתי על אנג'ל ולוקאס
"תשמרי עליהם תפרדי מהם בשמי, תחיי מה שאני לא אצליח לעשות אני לא מסוגל, אני הולך לגג ומשם במעלית לשמיים כמו המעלית ביום שהכול קרה שניסית לברוח ואני פאק לא יכולתי לעבד אותך ירדתי מהפסים" הפסקתי לדבר ניקשתי את שפתייה קלות "אני כול כך מצטער, אני אוהב אותך" אמרתי ועזבתי אותה כאילו כול העולם עצר שום תגובה הכול נשאר דומם רק המכונות שמחזיקות את ג'נה כאן ממשיכות לעבוד
אני קם על רגליי והולך לכיוון הדלת מסכל על ג'נה בפעם האחרונה לפני שאעלה על הגג הגובה מצלם לעצמי בראש את פנייה היפות ויוצא מהדלת בפעם הראשונה אחרי ימים ארוכים
אני רואה כמה רופאים במסדרונות עוברים ליידי לא יודעים מה אני הולך לעשות כול הרופאים ממהרים בזמן שאני לא ממהר הולך לאט על המעלית לגג נכנס עליה
אני לוחץ על קומה שתיים עשרה הקומה הכי גובה,
הגג
המעלית עולה לאט עוצרת בקומה שש ונכנסת אישה שנראת אחרי כמה טיפולים פניה מוארות נראה שהיא השתחררה עכשיו
אבל איך היא יכולה להיות שמחה שהעולם קורס לי? לאף אחד לא אכפת.
היא עולה איתי לקומה עשר כנראה לקבל כמה תפסים ואני נשאר לבד מגיע לקומה שתיים עשרה הדלתות נפתחות אני יוצא על האוויר הרוח שנושבת עליי מעיפה את שערי לצדדים ואני עוצר במקומי נושם את האוויר הקר
חושך בחוץ וקצת קריר, בלילות כאן תמיד קר לא משנה מתי
גופי שעדיין חם מהבכי ודמעות מתחיל להירגע ולהבין שזה רק יעזור לכולם
אני מתחיל ללכת בצעדים קטנים לכיוון הקצה של הגג הגדול של בית החולים אני מרגיש איך כול הדברים מתחילים להצטבר בתוכי כאילו אני עומד להתפוצץ
אני מגיע על סופו של הגג ורק מדרגה קטנה עוצרת אותי אני נוגע בה עם ידי מתחיל לסרטט עליה מעגלים ולנשום עמוק תוך כדי שאני מתחיל לעלות על המדרגה
אני עומד שם על קצה הגג עם הרוח שעפה עליי גוף מלא ברגשות ותוך כדי גם מרוקן וכול מה שאני חושב עליו זה היא הנערה עם הפרצוף של מלאך וגוף של אלה יוונית אותה אחת שגורמת לי לפרפרים בבטן אותה אחת שאני לא מצליח להשיג אותה אחת שגורמת לי לרצות למות על מה שעשיתי לה
והנה אנחנו כאן רגע לפני שאני גואל אותנו מייסורינו חושב על מה יקרה עם סתם אתרחק ולא אקפוץ? התשובה ברורה אני אתפרק ואשנא את עצמי כול יום מחדש אחיה חיים שאני לא רוצה לחיות בהם
ההחלטה התקבלה אני קופץ
רגל אחת מתקדמת ועייני נעצמות
הנה זה בא
..........................
איך הפרק?
היה לי קשה לי לכתוב בפרק כזה עצוב שהמצב במדינה יותר
אנחנו במלחמה עכשיו עם כמות הרוגים פצועים וחטופים מטורפת ומלא אזעקות
כמו שכתבתי לעוקבות והעוקבים שלי עם אתם צריכים לשתף שקשה לכם או סתם לדבר על דברים אחרים אתם מוזמנים לפנות עליי❤️❤️
אוהבת אתכם ומקווה שכולם בסדר❤️❤️❤️
אעעאעאעאעאעעע מי שרואה את זה הצלחתי לשים שיר למעלההה
ČTEŠ
Free kidnapping - my angel//חטיפה חופשית- המלאך שלי
Romanceספר ראשון בסדרת- חטיפה חופשית//Free kidnapping אנג'ל רובינסון: הוא שחצן מתנשא הוא לא רק מנסה הוא חטף אותי הוא לקח את מה שלא רציתי לתת הוא שבר אותי הוא בנה אותי והכי גרוע אני אוהבת אותו הוא לוקאס מרטינז לוקאס מרטינז: פאק הילדה הזאת לא אמורה להיות שקט...
