קוברה

פרק 70

בגופי מתרחשת כעת מלחמה.

הצורך שלי לתקוף נמצא בעיצומו של קרב נגד הצורך שלי להגן, שני יצרים שנחבטים במוחי ויוצרים בחזי מאבק מתוח.

בעוד הבל פיה של קריסטיאן מנשב על שפתיי, אני מרגיש לבד נגד עצמי.

המחשבה שהכול עומד להסתיים עכשיו גורמת לי...לסערה פנימית, ואני כבר לא יודע אם אני רוצה לתקוף אותה כדי להגן על עצמי או לתקוף את עצמי כדי להגן עליה.

בכל מקרה, אוכל להגן רק על אחד מאיתנו.

היא מנשקת את צווארי ברעב, "אלוהים, דין, איזה עבה וקשה אתה בשבילי." עיניי מתגלגלות בחוריהן כשאני מרגיש את הדגדגן שלה מתחכך באורכי, ואחריו את הפתח שלה מתקרב אל קצה הזין שלי.

ליבי דופק בקצב פראי שהיה הורג בן אדם. אלוהים אדירים, אני לא מסוגל לעמוד בזה. אני כמעט מת מחדש. אני תאב לדבר שיהרוס אותי.

להיכנס לתוך קריסטיאן זה מתכון לאסון בשבילי. אם אכנס לתוכה עכשיו, לעולם לא אצליח לצאת. לא רק פיזית, כי היא תשאב גם כל שמץ של שפיות שנותר ממני בעזרת הכוס שלה. אכנס לתוכה בחיי ואצא ממנה במותי.

אני מחבק את גבה בזרועותיי ומזדקף, מתיישב פנים אל פנים מולה, איברה על איברי, מבט שואל בעיניה. פניי נטמנות בין השדיים שלה ואצבעותיי חופרות במותניה, עוצרות את תנועתה.

אני לא מסוגל יותר.
אני אבוד.

אני שואף אותה לתוכי בכאב. "לא ידעתי שהתוכנית של אבא שלך היא להוציא אותי להורג דרכך," קולי נמוך, כמעט בלתי מזוהה. אני שומע את פעימות ליבה רועמות תחת עורה, מתגרות בי לתלוש אותו מחזה. אני מנשק את אזור ליבה בהבטחה לשמור אותו לעצמי, כי הלב הזה שייך לי והוא עוד ידמם בין אצבעותיי, יום אחד.

אני הופך אותה בחדות, חזה צמוד למיטה וישבנה מזדקר לעברי. אני גוהר מעליה, מטה את חזי אל גבה, ידי נדחקת בין גופינו ותופסת את הזין שלי, עטוף במיצי התאווה שלה. מצחי נצמד אל עורפה, עיניי עצומות. "מה את עושה לי?" אני נוהם על עורה, מעניש את עצמי בשפשופים כוחניים.
זרועי מקיפה את שדיה ואני צובט את פטמתה בין אצבעותיי, מפיק ממנה צווחה. שיניי חשוקות עד כאב. "למה את הופכת אותי?" קולי מטורף.
אני מאונן כנגדה, משחרר את שדיה ומשחיל את זרועי מטה, ידי בין רגליה, מוצא את איברה הרטוב והחם וחג במעגלים סביב הדגדגן הפועם. היא נאנקת, מנסה להפנות את ראשה כדי להביט בי אבל כובד גופי חוסם אותה מלזוז. "מה אתה..." היא רוטנת. "דין," היא נעה על אצבעותיי, נואשת לפורקן. "תכנס לתוכי. בבקשה."