קוברה

פרק 40

דין

כל רגע שחולף בו אני משתתף בישיבת "אחוות הפיגיון הכסוף" המגוחכת הזאת מאיים להעלות את רמת העצבים לי לנקודת אל חזור.
במיוחד כשאני נוכח לרגע הזה.

"הרנסקו," קוברה זוקר את ראשו לעברו. "פרטים."
הרנסקו מכחכח בגרונו, "לפי ההערכות שלי, אין איום ממשי העשוי להתרחש בירח המלא מחר, אדוני. עם זאת, אנחנו בכוננות עצימה לכל תרחיש שעלול לפגוע באישה והבנות שלך. שיניתי את מערך האבטחה כך שכל פינה באחוזה שלך מאובטחת בכוחות, פנימית וחיצונית, כפי שאתה רואה במפת הכוחות הפרושה לפניך."

פרד מגרד בזקנו כשהוא מתעמק במפה. "מה לגבי קריסטיאן?"
"אנחנו בכוננות כבדה מאוד, כשתרחיש האיום עליה הוא בינוני. הכוחות שלי יהיו במעקב עליה בכל רגע נתון, כך שאין שום בעיה שתצא לחגוג מחר בערב."
אני מאגרף את ידיי בזעם, מתאפק שלא לשעוט עליו במכות רצחניות.
לעזאזל. איך הוא מעז לומר זאת כשניסו לתקוף אותה לפני מספר ימים, ומחר מופיע ירח מלא? זה סימן מובהק לסכנה, ואני לא מוכן לקחת את הסיכון שהכלבה תיפגע, אחרת אחותי ג'יאנה תצטרך לספוג עינויים איומים על כך.

"אני לא מסכים." אני נוהם, וכל המבטים בחדר מופנים אליי. קוברה מניף את גבתו כשאני מסביר. "אין שום סיבה הגיונית לאשר לה לצאת למסיבת תיכון מטופשת כשירח מלא צפוי להופיע במהלכה, הרנסקו. ההערכה שלי היא שפלקו ינסו לבצע פעולת נקם על מות חבריהם. היא צריכה להישאר באחוזה, אחרת היא תהיה מטרה קלה לפגיעה."

הרנסקו נאנח. "אתה מדבר שטויות. הם לא יעזו לצאת מהחורים שלהם אחרי שהרתענו אותם ככה."

"ובתור מי אתה אומר את זה? בתור מפקד מערך אבטחה עלוב שלא הצליח למנוע חדירה של כמה ערפדי פלקו מסכנים לאחוזה של קוברה?" הוא מהדק את לסתו בכעס, אבל אני מתעלם ממנו ומפנה את מבטי לקוברה. "אני חי איתם. אני יודע מה דרכי הפעולה שלהם. הם לא יתקפלו כל כך מהר, אלא ידרשו נקמה בכל מחיר."

הרנסקו מגחך. "סלח לי, אבל חבורת ערפדים צמאה לדם לא נחשבת לאיום ממשי, אלא למשחק ילדים שבכוחי להכניע תוך שניות ספורות."
אני מטה את ראשי לעברו. "אני אומר זאת בפשטות. פישלת, ואני לא סומך עליך שתדע לפעול נכון כדי להגן עליה."

"מספיק. אתה כבר חוצה גבולות." אדגר מסנן אליי בכעס, ופונה לקוברה. "אני עם הרנסקו. הבת שלך תהיה בסדר גמור. התמודדנו מול איומים גדולים יותר בעבר בהצלחה."

"אני מבין." קוברה מהנהן באישור. "מאושר, הרנסקו. תעביר את כל המידע הרלוונטי לטד." אני חושק את שיניי כדי לסנן את כל הקללות שמתחשק לי לצרוח עליהם כעת. אני לא יכול לסבול את הצורה בה הם מקבלים החלטות כאלו טיפשיות בכזו קלילות.
הרנסקו מהנהן. "כן המפקד."