הבטחתה,
הבטחתה שתהיה כאן.
אבל איפה אתה עכשיו? לאן הלכתה אהובי?
"ג'ייק, קום" שמע הנער קול מעיר אותו, הוא מצא את עצמו ער, עם לחיים אדומות ועיניים נפוחות מבכי,
'' אתה שוב בוכה" ציין חברו הטוב את המובן מאליו.
עברו שנתיים מאז שעזבתה, 730 ימים של בכי וריקנות נפשית.
"סונגהון, אני עייף" זה היה הדבר היחיד שהבוגר יותר יכול היה למלמל עטוף בשמיכה עם קול חנוק מדמעות.
עברו חודשים ועדיין אני לא מפסיק לחשוב עליך, אל מה עשיתי לא נכון, אל איך יכולתי לשנות את מה שהיה.
"ג'ייק, הוא לא יחזור אתה יודע." חברו בעל השיער הבלונדיני התיישב לצדו.
"אני יודע סונגהון" ג'ייק ענה, דמעות כבר שוחות בעיניו בגלל הזכרונות שלא מפסיקים לתקוף.
⫟⫟⫪⫪(┬┬﹏┬┬)⫪⫪⫟⫟⫪⫪(┬┬﹏┬┬)⫪⫪⫟⫟⫪⫪(┬┬﹏┬┬)⫪⫪⫟⫟⫪⫪(┬┬﹏┬┬)⫪⫪⫟⫟⫟⫟⫪⫪
זיכרון של העבר (פלשבק)
"הייסונג היונג!!" ג'ייק הצעיר צחקק כשהרגיש זוג ידיים מדגדגות את בטנו, רק נגיע מהמבוגר יותר גרמה לו להרגיש בעננים.
"התגעגעתי אליך בייבי" המבוגר נאנק, וטמן את פניו בחזה של ג'ייק, החום שלהם עוטף אחד את השני.
אוי כמה שהם רצו להישאר ככה לנצח, אבל לפעמים נצח נועד לזכרונות, לא לאנשים.
"רוצה ללכת לטייל על הגשר מעל נהר האן הלילה?" הבוגר שאל ושזר את אצבעותיהם.
"ברור!" ג'ייק הצעיר הסכים.
אם הוא רק ידע אז שהמקום המושלם יביא לעיניו דמעות בבוא הימים.
רוח הקיץ השלווה עפה בשיערם כשהם צעדו צעדו בשביל המואר.
"היונג תראה את הכוכבים, הם ממש יפים" הצעיר יותר התלהב, עם עיניים נוצצות למראה שמעליהם .
הוא הביט במבוגר כשהשתיקה נמשכה, רק כדי להבין שעיניו של הייסונג נשואות אליו.
הוא הסמיק מזיז את מבטו הצידה שובר את קשר העין ביניהם.
"ג'ייק אני כל כך אסיר תודה לך" הוא שמע את הייסונג והרים אליו מבט מבולבל.
"ככה משום מקום?"הוא צחקק קצת, הוא ראה חיוך עצוב על פניו של הייסונג , חיוך שלא הגיע לעיניו.
זה הדאיג אותו
"אתה תמיד מצליח לגרום לי לחייך אפילו כשאני מרגיש חרא" המבוגר יותר צחקק קלות, אבל הדמעות בעיניו לא נעלמו מעיניו של ג'ייק.
"למה אתה בוכה ?" הוא שאל מודאג, מיד משך את הייסונג לחיבוק.
"אני פשוט כל כך שמח עכשיו," הוא שמע את הנער הבוגר יותר ממלמל "כל כך שמח".
YOU ARE READING
groundsel
Short Storyשימו לב :עצוב תקציר: ג'ייק איבד את האדם שהוא אוהב בתקרית טראגית, אבל הוא לא יכול לשכוח מזה. לא כשהוא ממשיך לחלום על רוח הרפאים של הייסונג.
