part 11

95 4 2
                                    

נ.מ יורי
"הינה התה שלך אדוני" אישה יחסית צעירה היא ניראת בערך בגילו של אבי אולי אפילו יותר צעירה נכנסה לחדר מסתכלת עלי עם מעט מבט ניגעל.
"זה בסדר, את לא צריכה לקרוא לי אדוני" עניתי
"אוקי מה שתגיד" אמרה בזמן שהניחה את התה שלי על השולחן בגסות, נשפך מעט ממנו על השולחן ומעט עלי זה ממש שרף.
'עשיתי משהו?' רציתי לשאול אבל לא שאלתי היא הלכה מהר עם פנים כעוסות, אפילו מבלי לבקש סליחה!
נשארתי אם כוויות קטנות על הפנים החיצוניות של כף היד, על הזרוע עצמה ומעט על הירך.
זה ממש כאב לכן החלטתי לצאת מהמשרד לקחת קרח.

נ.מ אבא של יורי
יצאתי מהמשרד שלי הולך למזכירה שלי רותי, "רותי"
"כן אדוני" היא הסתכלה עלי בשמחה.
"תוכלי בבקשה להכין תה לבני היקר, הוא נמצא במשרד שלי." אמרתי
פתאום חיוכה ירד משמעותית למשמע דברי.
כבר שנים שהיא מאוהבת בי ואני מתעלם, לא מתאים לי זוגיות עכשיו.
אני מבין את ההרגשה של אהבה נכזבת, אבל הלב שלי שייך למשהיא אחרת. והשילוב היפיפה של שנינו נמצא אצלי במשרד, מבלי היכולת לשלי לראות אותו ליותר זמן מהשיחה הקצרה שהייתה לנו.
"כן אדוני" אמרה עם מעט זעם.

משם המשכתי למרתף בשביל לתת עונש לבוגדים.
שותפי הנאמן ביותר עידו נעמד לידי ביחד עם המפקדים, הם היו חייב להצטרף כי זה מוזר שחיילים שלנו בוגדים בנו, כי את רובם הוריהם נטשו ולכן אימצנו וחינכנו אותם להיות חיילים כי טובים ונאמנים שיש. זו תוכנית שאני יצרתי כדי לצור מין משפחה מאוחדת, שהאירגון לא יהיה של חבורה פושעים מטומטמים אבל של משפחה מאוחדת, כולם פה עוזרים אחד לשני ותומכים אחד בשני. והרעיון הוא מאוד פשוט, גן ובית ספר יסודי הם לומדים במקומות ציבורים בעיר, וחטיבה ותיכון חצי לימודים בבית ספר פרטי של המאפיה וחצי שיעורי לחימה באולם הקרבות שלנו.
כשהם מבוגרים מספיק הם שוכרים בית ומקבלים משכורת נאה.

"יצא לך לדבר איתו?" שאל עידו.
"עם מי?" שאלתי, "עם הבן שלך." אמר
"אמ כן" השבתי "אבל ממש מעט כי הפריעו לי באמצע" פירטתי וכבר הגענו למדרגות של המרתף "אני חושש ומפחד" אמרתי כבר בדלת.
"אתה מאמין אני מפחד אני!" הילד הזה עוד יוצאי אותי מדעתי מכמה שאני דואג לו. ולחשוב שכול הזמן הזה היה לי ילד, שחי בלעדי בלי אבא, שילמד אותו דברים שיחנך אותו רציתי ללמד אותו להיות הראש של המאפיה מגיל צעיר. כול כך הרבה חוויות וימי הולדת פספסתי. חצי מהחיים שלו לא הייתי שם!
"אדוני אין לך ממה לפחד" אמר עידו
"ברור שיש לי ממה לפחד מה אם הוא לא יאהב אותי?" מה אם יש לו חרדת נטישה או שהוא כועס שלא הייתי שם בשבילו כול השנים.

"תחזיר אותו!" אחד החיילים צעק אלי בכעס, "את מי?" השבתי, לא הבנתי על מי דיבר בדיוק.
"את הילד!" המשיך לצעוק והחלטתי להפסיק את המהומה.
"אוקי בוא נתחיל בלא לצעוק חזק אני מספיק קרוב אליך בשביל לשמוע אפילו לחשושים" והצבעתי על חבר שלו שלא הפסיק למלמל וכבר עשה לי חור בראש.
"עכשיו על מי אתה מדבר? לא חטפתי אף אחד". אמרתי והוא שתק סוף סוף.
רגע! נזכרתי שיורי אמר שחטפתי אותו, יכול להיות שהוא התכוון ליורי? ולמה כולם חושבים שחטפתי אותו?

_____

בהצלחה בלימודים.
יש לי השנה מערכת שעות עמוסה 😞

האיש (BxB)Tahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon