forever?

למה זה מגיע לי ?!

רצתי הבייתה ,עליתי לחדר ונכנסתי למיטה.
בכיתי בלי סוף, העיניים שלי כבר היו אדומות ומנופחות מרוב בכי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, היה לי מזל שהבית היה ריק.
הרגשתי נבגדת, על ידי בן אדם שאני לא מכירה.
כל כך הצטערתי על אותו הרגע הזה.
למה עליתי אליו הבייתה?? למה אני כל כך מפגרת?!
עברו כמה שעות טובות, ישנתי במשך 4 שעות.
כשהתעוררתי גיליתי שאמא כבר הייתה בבית, לא רציתי לספר לה.
ידעתי שאם אני אספר לה היא תכעס. אז עדיף שלא לספר לה.
אוף כמה שאני שונאת את החיים האלה!

**
07:20 שוב פעם השעון צילצל, החלטתי להישאר היום בבית.
אמרתי לאמא שאני לא מרגישה טוב ואני נשארתי בבית, כל היום התעסקתי בטלפון,ניסיתי לשכוח מהכל.
לקראת השעה 3 בצהריים נשמעה דפיקה בדלת, קמתי לפתוח וראיתי שזה מייק.
אין מצב שאת פותחת לו! אמרתי לעצמי.
לא פתחתי לו, הייתי בשקט עד שהטלפון של הבית צלצל.
מהרגע הזה הוא לא הפסיק להציק לי, הוא שלח לי הודעות שהיה כתוב בהם איומים:
מייק: "מה נראה לך שאת לא באה היום לבית ספר? אני יודע שאת בבית כדאי לך לפתוח! אם לא תפתחי אני קורא למשטרה ואל תדאגי אני יודע להלחיץ והם יפתחו לי את הדלת.
הבחירה כולה שלך, יש לך 10 דקות! "
" מה עובר עלייך יסתומה תפתחי כבר"
"אני יחנוק אותך כמו אתמול אם לא תפתחי עכשיו !!" .
מה עשיתי לו?! כמובן שלא פתחתי וכמו שהוא אמר, תוך 10 דקות כבר הייתה שם ניידת משטרה.
הם פתחו את הדלת והשאירו את מייק לבד בבית, הוא התחיל לעלות במדרגות ושמעתי את צעדיו מתקרבים לחדר שלי יותר ויותר.
הוא פתח את הדלת שלי לחדר ורץ למיטה שלי, העיף אותי על הרצפה, והרביץ לי.
מה אתה רוצה ממני ימפגר?! צעקתי עליו.
"מה נראה לך שאת לא באה היום לבית ספר?! אנחנו אמורים להיות זוג! מהיום כל יום עד סוף החיים שלך את מגיעה לבית ספר. אם לא את תסבלי מזה!"
אני כבר סובלת, מלמלתי.
"מה אמרת?!" הוא צעק והחטיף לי סטירה.
לא משנה כבר..
הוא יצא מבייתי. התחלתי לבכות. מתי זה ייגמר הדבר הזהה?