Her monster [2]

מיה (15)

קמתי בבוקר ונכנסתי להתקלח.
שטפתי ממני את כל מה שראיתי אתמול.
הוא היה אכזר איתי בהתחלה, זה נכון. אבל היה לו אכפת ממני, וגם כשהוא היה אכזר, הוא היה עדין.. עדין יותר ממה שהוא אמור להיות.
איך הוא הצליח להפשיט את העור שלו? איך הוא הצליח לשמוע את הצרחות והיללות שלו בלי לפחד מזה?
בעצם.. הוא לא מפחד משום דבר.
הוא אמור להיות הקאפו הכי אכזר, לא?
אבל יש רמות של אכזריות בחיים, לכל אחד יש קצת אכזריות, אם הוא רוצה או לא.
אני חושבת שהכי נמוך זה אנשים שיתנהגו באכזריות רק אם יפגעו בהם, או באנשים הכי קרובים אליהם - המשפחה שלהם.
והכי גבוה זה אנשים שיתנהגו באכזריות על מנת לקבל את מבוקשם - לא אכפת להם מאף אחד, לא ממי יפגע או איך, לא אכפת להם אם זה כואב או לא, העיקר שישיגו את האינטרסים של עצמם.
אם אחד זה הכי נמוך ועשר זה הכי גבוה, הייתי נותנת לאית'ן תשע, ולי שלוש..
אבל.. אני לא באמת מכירה את אית'ן, זאת אומרת, מה אני כבר יודעת על האיש הזה?
אני אפילו לא הייתי יודעת מה הגיל שלו אם דומיניק לא היה אומר לי לפני שנחטפתי.
בעצם, אני עדיין לא יודעת מה הגיל שלו.. עבר שנה וכמה חודשים מאז שאמר לי את זה.. יכול להיות שהוא בן שלושים וחמש ולא שלושים וארבע?
הוא היה כל כך אכזרי, וזה רק אתמול..
הוא התנהג כאילו הוא עיוור וחירש.
כאילו לא ראה את הדם ואת העור שלו.. כאילו לא שמע את הכאב בקולו.
גם אחרי שהוא ראה אותי.. גם אחרי שהוא ראה שאני מפוחדת.
אני מבינה שהוא ניסה להגן עליי, מבינה שהוא עשה את זה בשבילי.
אבל.. אני לא רציתי את זה.
אני לא רציתי שאף אחד יפגע.
אני זוכרת שהתעוררתי באמצע הלילה, היה ריח של עשן, של בשר על האש. או בן אדם על האש..
שקמתי לחלון ראיתי את דומיניק, ג'יימס ואית'ן עומדים סביב סוג של מדורה, שג'ק נמצא בתוכה.
הם שרפו את הגופה שלו עד אפר..
איך הם מסוגלים לעשות דבר כזה?

ירדתי לפינת האוכל, לבושה בג'ינס ארוך וחולצת בטן לבנה.
מבטי ננעץ באית'ן ובלעתי את רוקי.
הוא החזיר לי מבט והשפלתי את מבטי.
התיישבתי ליד רוז ולאו ושמתי לב שהאוכל שאני אוהבת כבר היה לי בצלחת.
הרמתי את מבטי אל אית'ן שחייך אליי חיוך קטן.
למה הוא עושה את זה?
הוא יודע שאני כועסת עליו.
קמתי מהכיסא וחזרתי לחדר שלי.
התיישבתי על המיטה והצמדתי את רגליי לחזי.
הדלת נפתחה ודומיניק עמד שם.
"לך מכאן." לחשתי.
"מיה, למה את לא יכולה להקשיב?"
"למה שכן אקשיב?" שאלתי. "אתה מפחיד דום, אתה.. אתה עזרת לו לרצוח את-"
"אני לא נגעתי בו, מיה. אפילו לא בגופה שלו."
"אבל עמדת שם בלי לעשות כלום," אמרתי ובחנתי אותו בפחד.
"אתה עמדת שם, הסתכלת עליו רוצח אותו ולא עשית עם זה כלום, שרפתם את הגופה שלו.."
"ראית את זה?
"לא הייתי צריכה לראות את זה בשביל לדעת, אבל כן. ראיתי אותכם. ראיתי אותכם שורפים את הגופה שלו עד אפר, הרחתי את זה, דומיניק.."
"למה הלכת?" הוא שאל והתיישב לצידי. "הוא שם לי את האוכל בצלחת, נכון?"
"כן. בגלל זה הלכת?"
"גם.. זאת אומרת, אני לא.. אני לא מצליחה להסתכל עליו בכלל, הוא מפחיד אותי."
"בסדר, אבל זה לא-"
"מיה," הוא נכנס לחדר. "לך מכאן, אית'ן."
"אני אלך, אני לא אשב שם, אבל תרדי לאכול."
"אני רוצה שתאכל, אית'ן.. אני פשוט אוכל אחרי זה," הוא בחן אותי ונאנח.
הוא העביר את ידו בשיערו וסימן לדומיניק לצאת.
דומיניק בחן אותי וחיכה לאישורי.
"אני.. אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, אית'ן.."
"מיה, אני רק אדבר איתך. אני לא אפגע בך."
"אני יודעת, אבל.. אולי כדאי שתוציא את האקדח והסכין שלך." הוא הנהן.
הוא הוריד את שני האקדחים שהיו צמודים לו לידיים ועוד שלושה סכינים.
בחנתי אותו בבלבול.
למה יש לו כל כך הרבה תחמושת כאן?
"ותוריד גם את החגורה," לחשתי. "מיה, פאק. אני לא אפגע בך."
"תוריד אותה!" צעקתי.
הוא הוריד אותה והרים את ידיו באוויר.
דומיניק נשק לראשי ויצא מהחדר.