נרגעתי, אך כששוב מלמל משהו התחלתי לדאוג. זו לא הבעיה שלי. אני לא צריך לדאוג לו. אבל.. הוא היה עושה את זה בשבילי. הוא היה דואג. נאנחתי והתקרבתי אליו. הנחתי את ידיי על כתפיו המיוזעות מעט וניערתי אותו. ״תתעורר, לאק.״ הוא לא התעורר. הוא המשיך לישון, להתהפך ולהדאיג אותי. אידיוט.. ״לאק, תקים את עצמך.״ רטנתי לעצמי כשגם זה לא עבד. מה אני עושה בכלל? למה אני מתעסק בזה? אבל עכשיו אני כבר לא יכול לעזוב אותו. הפעם ניסיתי משהו אחר. ״רפאל, אתה מדאיג,״ אותי. ״תתעורר,״ עיניו נפקחו מעט. ״בוקר טוב.״ הוא לא השיב לי, במקום זאת, הוא התיישב באיטיות, עצם את עיניו בחוזקה וסגר את כך ידו על השניה. נשימותיו היו קטועות ומהירות והוא נראה בפאניקה, כולו רועד.
״לאק?״ הוא פתח את פיו אך רק בשביל להתחיל למלמל בשקט, ״לא, לא, לא, לא, לא...״ וככה זה המשיך. הוא הניד בראשו ולא הפסיק לעשות את זה. לקח לי רגע אך לבסוף הבנתי מה קורה. זה קרה לו כשהיינו צעירים יותר אבל חשבתי שהוא התגבר על זה. נראה שטעיתי.
הושטתי לו את ידי. ״תמחץ את היד שלי, בסדר?״ כשלא עשה זאת לקחתי את ידו בכוח והנחתי אותה על ידי. ידו מיד נסגרה. ״תקח נשימה עמוקה, תעשה את זה והכל יהיה בסדר.״ הוא לא הקשיב לי. ״תקשיב, לאק-״ הנדתי בראשי ״רפאל. תקשיב, תסתכל עליי. אני צריך שתעשה מה שאני אומר, בסדר? אני זוכר את הפעם ההיא, אני יודע איך לעזור לך, אבל אני לא יכול אם לא תקשיב לי.״ הוא מיקד את עיניו על שלי, הרעידות בגופו פסקו מעט אך דמעה קטנה ירדה אל לחיו, ולפני ששמתי לב מה אני עושה מחיתי אותה. שנאתי את זה שאני עוזר לו, שאני מדבר אליו בעדינות, זה הזכיר לי יותר מידי את העבר. אבל שנאתי אפילו יותר את הידיעה שהדברים האלה עדיין תוקפים אותו. ״נשימה עמוקה, ביחד איתי, אוקיי?״ הפעם הוא הקשיב לי וניסה לקחת נשימה עמוקה, אך היא נקטעה בעצמה ונראה היה שזה רק הכניס אותו לעוד יותר לחץ. ״אתה מצליח. תנסה שוב,״ ביקשתי. זה לקח כמה ניסיונות, אך לבסוף רפאל הצליח לחזור לנשום כרגיל. באיטיות, הוא הרפה את אחיזתו בידי עד ששיחרר אותי לגמרי. עיניו בחנו את עיניי וצפיתי ברגע בו ההבנה נפלה עליו והוא הבין מה קרה הרגע.
״אני-״ הוא התחיל לדבר אך קטעתי אותו.
״אל תטרח.״ אמרתי באדישות ונפנפתי אותו. ״אם המלמולים שלך לא היו מטרידים אותי כלכך הייתי הולך מכאן כבר מזמן. בפעם הבאה תתנהג כמו בן אדם נורמלי ואז לא נצטרך להגיה למצב ה.. מביך הזה. ברצינות, תשתלט על עצמך.״ רפאל בהה בי ומעיניו נשקפו בלבול והלם. הוא פתח את פיו וסגר אותו, קם מהמיטה ולובש חולצה. בזמן שעשה זאת התרחקתי ממנו ויצאתי מהחדר. פאק, הייתי חייב להרוס את זה. חרא עליי.
✰✰✰
״-יש לה חבר?״ הרמתי את ראשי אל מייסון. בוא הסתובב איתי הרבה בשבוע שחלף. למען האמת, אני בכלל חשבתי שהוא חלק מהחבורה הקטנה הזאת של רפאל, אבל הוא הסתובב איתי הרבה יותר מאיתם. ״הא?״
CZYTASZ
Young memories (boy x boy)
Romansרפאל לאק בן ה17 הוא תלמיד וותיק ופופולרי בפנימיית ״פווארי״. הוא נמצא בפנימייה מאז גיל 13 וכבר מרגיש בה ממש בבית. הוא תמיד מוקף בחבורה שלו, הוא חביב המורים. הוא מצטיין בלימודים. חייו בפנימייה מצויינים. עד שבשנתו החמישית, הוא מגלה שדמות מפתיעה...
Part 7
Zacznij od początku
