החיים הכפולים של קיארה

3-

עברו יומיים מאז הפעם האחרונה שאני ודומיניק דברנו ולאור העובדה שהוא לא התקשר חשתי הקלה וחשבתי שאולי גם לא יעשה זאת .
אנחנו באמצע שיעור מתמטיקה ואחד הטלפונים התחיל לצלצל
אפשר לומר שהמורה שלנו לא בדיוק שומרת על פרטיות אז היא הרימה את הטלפון המצלצל ולפי המגן הבנתי שזה שלי
לפני שהספקתי להגיד לה לא לענות .. היא ענתה.
״היי קטנטונת לגבי היום שלנו אני חושב שמצאתי יום פנוי וחשבתי שאני צריך להודיע לך לפני מאשר להגיע בלי התראה למרות שחשבתי על האופציה הזאת״
קולו של דומיניק אמר כשהטלפון היה על רמקול וכולם הסתכלו עליי
אני רוצה למות.
קמתי במהירות מהמקום שלי וחטפתי את הטלפון מידיה של המורה ״אני לא חושבת שמותר לך לעשות את זה הטלפון שלי זה הפרטיות שלי ולך אין שום זכות לגעת בו״ אמרתי בעצבים ״תצאי מהכיתה קיארה״ היא אמרה בכעס ״זה בדיוק מה שאני עושה גברת קים״ אמרתי ויצאתי מהכיתה בעצבים ״אז קיארה..״ הוא אמר ונאנחתי ״כל הכיתה שלי שמעה אותך עכשיו קורא לי קטנטונת ומתכנן לנו תוכניות ומה שאתה מתעסק בו זה השם שלי?״ שאלתי והוא המהם ״אז כל הכיתה שלך שמעה אותי קורא לך קטנטונת מה רע בזה שיחשבו שיש לך חבר קיארה?״ הוא אמר מדגיש את שמי ״רע אם יחשבו שהחבר הזה הוא אתה״ אמרתי ושמעתי אותו נאנח ״היום בערב תיהיי מוכנה אני בא לקחת אותך״ הוא אמר ולאחר שניה של שקט הוסיף והזכיר ״את באה בלי מסיכה. אני רוצה לראות אותך״ הוא אמר ונשמתי עמוק ״ביי דומיניק״ אמרתי וניתקתי
שאלוהים יעזור לי
-
השעה 8 בערב ומכיון שדומיניק לא בדיוק אמר לי מה השעה שבה הוא אמור להגיע אני כבר מוכנה מחכה שישלח הודעה
וכמובן שהטיימינג מושלם כי בדיוק הודעה ממנו קפצה למסך שלי
׳אני בחוץ׳
קצר וקולע ממש יפה דומיניק
עמדתי מול המראה מעיפה מבט קצר בעצמי ויצאתי מהבית מתקדמת לכיוון הרכב היקר להפליא שלו
בואו נגיד שהשילוב בין האוטו שלו לשכונת העוני שלי הוא לא השילוב הכי מתאים שיש כן?
גלגלתי את עיניי והוא יצא מרכבו עומד מלפניו מחכה שאגיע אליו
״אמרנו בלי מסכה״ הוא אמר כשנעמדתי מולו ונשמתי עמוק
״אני עדיין לא סומכת עלייך מספיק״ אמרתי ונכנסתי אל הרכב
*דומיניק*
הסתכלתי עליה נכנסת אל הרכב שלא התאים לרקע השכונה שלה
וחייכתי אל עצמי נכנס אחריה
״אז קיארה״ אמרתי מדגיש את שמה המלא שהתגלה לי היום ״מה אני צריך לעשות כדי לגרום לך לסמוך עליי ולהוריד את המסיכה?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי בוחנת אותי
״תראה לי שאתה סומך עליי״
אמרה והפנתה את מבטה בחזרה אל הכביש
היה שקט מוחלט מתחילת הנסיעה מה שאומר שעברה כבר רבע שעה והיא לא הוציאה מילה מהפה ולא הורידה את המסיכה
מבטה עדיין ממוקד על הכביש ולא זז
״אבא שלי ניסה להרוג אותי״ אמרתי פתאום ומבטה עבר אליי עם הפתעה על פניה אבל גם רצון לשמוע עוד
״ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 10 אבא שלי הוא מסוג הגברים המיושנים , אובססיביים , נוקשים וגם פרימיטיבי הייתי אומר״
המשכתי לדבר כשמבטי עובר ממנה אל הכביש כל כמה זמן כדי לא לאבד את הריכוז בנסיעה
״שנה לאחר הגירושים אמא שלי יצאה עם חברות פעם אחת לאיזה בר לא ברים כמו שאנחנו יוצאים אליהם היום משהו יותר עדין רגוע משהו קלאסי כזה״ אמרתי והסתכלתי על פניה המסוקרנות שמחכות לעוד מסיפור החיים שלי
״באותו זמן אני ישנתי אבל התעוררתי מצעקות איומות שנשמעו מהסלון
כשירדתי הייתי מופתע לראות את אמא שלי על הרצפה עם ידיים מסביב לצווארה אבל לא הייתי מופתע לראות שאבא שלי הוא זה שמעליה״
אמרתי ושתקתי לרגע לוקח נשימה ארוכה
״למרות ההלם והבהלה כל מה שרציתי וידעתי שאני צריך לעשות זה להוריד אותו ממנה אז לקחתי בקבוק זכוכית גדול שהיה על השולחן ושברתי לו על הראש אבל לפני שהספקתי באמת להבין מה עשיתי כבר הייתי חצי מחוסר הכרה עם חתיכת זכוכית בגודל הכף יד שלי בתוך הבטן״ אמרתי והסטתי את מבטי מהכביש שוב אליה אבל היא הסתובבה מהר כאלו לא רוצה שאראה את פניה שגם ככה היו מכוסות
שאר הנסיעה עברה שוב בשקט מוחלט היא לא פתחה את פיה אפילו לא פעם אחת למרות ששמעה כרגע משהו שאף אחד חוץ מאמא שלי לא יודע עליו
״הגענו״ אמרתי לבסוף כשחניתי מול המסעדה שאליה החלטתי לקחת את קיארה והיא באה לפתוח את דלתה אך עצרתי אותה
״תורידי את המסכה קיארה״ אמרתי בחצי דרישה חצי בקשה והיא יצאה מהרכב מתעלמת ממה שאמרתי
״את יודעת ה24 שעות שלנו מתחילות עכשיו ואם תמשיכי עם ההתעלמות הזאת לא נגיע לשום מקום״ אמרתי כשנעמדתי מולה והיא נשמה עמוק מסתובבת כך שגבה מופנה אליי
לפני שהספקתי לשאול מה היא עושה היא הורידה את המסיכה מפניה מעבירה את ידה בשיערה ומסתובבת בחזרה אליי
אני בן 25 ובחיים לא הייתי בסיטואציה שבה הרגשתי שאני לא מצליח לנשום
אבל עכשיו? עכשיו אני מרגיש כאלו גם אם אפתח את הפה כדי לנסות להגיד משהו או להכניס אוויר לריאותי זה לא יעבוד
״אתה שותק״ היא אמרה בשקט ויצאתי מהבועה שאליה נכנסתי
״א..כן בואי ניכנס״ אמרתי מושיט לה את ידי ומתקדם יחד איתה אל המארחת
״מר סמית׳״ המארחת אמרה בחיוך והובילה אותנו אל השולחן שלנו
״המלצר כבר יגיע״ היא אמרה והנהנתי בזמן שקיארה אמרה תודה בשקט
לאחר פחות מדקה המלצר הגיע עם התפריטים ושתינו עיינו בהם ובזמן שאני כבר ידעתי מה אני רוצה קיארה עדיין הסתכלה על התפריט מבולבלת ״צריכה עזרה?״ שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה
״המחירים״ היא אמרה והסתכלתי עליה מבולבל ״המחירים גבוהים ברמה לא הגיונית בשביל מנות שנשמעות לא אכילות״ היא אמרה ברצינות גורמת לי לצחוק ״אז מה את רוצה לעשות?״ שאלתי
״תקשיב זה לא שאני לא מעריכה את זה שהבאת אותי למסעדה היוקרתית הזאת באמת הכל נראה טוב ויפה אבל זה לא הסגנון שלי״ היא אמרה בכנות והנהנתי מעריך את זה שהיא לא מנסה להתייפייף מולי  ״אני מכירה מקום טוב אומנם לא יקר כמו פה אבל תאמין לי שהאוכל שווה״ היא אמרה ואני קמתי מהכיסא שלי ״בואי נלך ותראי לי במה מדובר?״ שאלתי והיא קמה גם היא בחיוך
ויצאנו מהמסעדה
״הגענו״ היא אמרה ועצרתי את הרכב מול מסעדה לא גדולה ולא קטנה
״בוא״ היא אמרה בחיוך ויצאה מהרכב מחכה לי
״אז..איפה אנחנו?״ שאלתי ״אנחנו במקום של בלה״ היא אמרה מחזיקה בידי ומושכת אותי אל תוך המסעדה
״קיארה מי קרידה!״ שתי גברים אמרו בחיוך ענק ובקול כשראו את קיארה נכנסת ״רוברטו״ היא אמרה בחיוך מחבקת אחד מהם ״פאולו״ היא אמרה מסתכלת על השני שתפס בידה של קיארה וסיבב אותה לפני שמשך אותה בחזרה אליו ״מי זה הבחור היפה שהבאת אלינו?״ הם שאלו בוחנים אותי מכף רגל ועד ראש
״זה דום״ היא אמרה ״והוא סתם מישהו״ הוסיפה בזמן שהתיישבה לצד אחד השולחנות ואני ממולה ״סתם מישהו?״ שאלתי מופתע מכיוון שאף אחד אף פעם לא העז לקרוא לי ׳סתם מישהו׳
״כן״ היא ענתה בביטחון ״מה הופך אותי לסתם מישהו בשבילך?״ שאלתי ״העובדה שאחרי היום הזה לא אראה או אשמע ממך יותר חד משמעית הופכת אותך לסתם מישהו״ היא אמרה מסתכלת ישר אל עיניי
״את יודעת הרבה יכול להשתנות בכמה שעות״ אמרתי והיא שתקה
היא חייכה אליי חיוך קטן וקמה מהשולחן נכנסת אל מה שהיה נראה המטבח של המסעדה
ואני הסתכלתי עליה מדברת וצוחקת עם שתי הגברים שנראו זוג
אני מהופנט.
לא אודה בזה בקול אבל אני מהופנט לגמרי
היא כל-כך יפה שרק עכשיו אני שם לב לזה
עיניה החומות מלוכסנות בצורה מושלמות
והחיוך שלה כלכך יפה שכשהיא מחייכת כמעט ולא שמים לב שעיניה פתוחות
היא מעבירה את שיערה בין ידיה והגלים עוברים בין אצבעותיה בשלמות
היא לבושה בשמלה פרחונית ארוכה בצבע ורוד שנצמדה אל גופה ואל צורתו
ולרגע אחד מבטה נוחט על שלי והחיוך עדיין על פניה
״האוכל תכף מגיע״ היא אומרת כשמתיישבת מולי ״תספרי לי עלייך״ אמרתי והיא הסתכלה עליי מופתעת לרגע ״מה אתה רוצה לדעת?״
שאלה ״הכל״ עניתי בלי לחשוב פעמיים
״אני קיארה יתומה וגרה עם אחי הגדול שמנסה לפרנס אותנו כמה שאפשר״ היא אמרה בלי להרחיב יותר מידי ״יש לך את זה ביותר מצומצם?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי ״הוריי מתו כשהייתי בת 10 ומאז אחי מנסה לדאוג לי כמה שיותר ולא להחסיר לי שום דבר הוא הכל בשבילי בעיקרון
התחלתי לעבוד בתור חשפנית מגיל 15 ואחי חושב שאני עובדת בבייביסיטר את החברה הכי טובה שלי הכרתי בעבודה ואין לי עוד מישהו חוץ ממנה
בחיים לא יצאתי עם מישהו או הגעתי למצב אינטימי איתו
וזהו אין עוד״ היא אמרה שוב דברים שאני כבר יודע
עדיין לא מספיק בשבילי ״אתה לא תצליח להוציא ממנה כלום אני אומר לך מעכשיו אל תנסה״ פאולו אמר מניח את הצלחות על השולחן מחייך אלינו חיוך קטן וחוזר אל המטבח
״מה זה?״ שאלתי מסתכל על הצלחת ״תטעם״ היא אמרה ונגסה בבצק הממולא בבשר ויכולתי לראות על פניה שהיא אוהבת את זה
חייכתי לעצמי ואכלתי גם אני אומנם אני לא רגיל לטעמים אבל זה כן היה טעים
״קיארה״ פאולו קרא אליה והיא הרימה את מבטה אליו והוא הרים צלחת עם כמו מרק עם בשר לדעתי ..? אני חייב להודות שאין לי שמץ מה אני אוכל פה אבל קיארה קפצה מהכיסא והלכה אל פאולו עם חיוך ״רוברטו תתחתן איתי!״ היא קראה בקול אל רוברטו שמבשל את האוכל שלנו ושלושתם צחקו ״וואוו״ קיארה אמרה בפה מלא בשר ורוטב ״דומיניק בוא לפה תטעם אני מבטיחה לך שזה יהיה הדבר הכי טעים שאכלת בחיים שלך״ היא אמרה ואני הלכתי לשבת לידה עם חיוך ״לאלא לא אוכלים את זה ככה״ היא גערה בי כשבאתי לאכול את האוכל בכף ״אז?״ שאלתי אותה ״תסתכל ותלמד״ היא אמרה ולקחה חתיכת בצק דק שפאולו אפה וטבלה במרק או רוטב שיש בצלחת ולאחר מכן תפסה חתיכת בשר בתוכו ״תפתח את הפה״ היא אמרה ״את מתכוונת להאכיל אותי?״ שאלתי מתגרה בה ״נו כבר״ היא אמרה והכניסה לפי את האוכל ״וואו״ אמרתי מופתע והיא חייכה מרוצה מזה שאהבתי
אחרי שסיימנו לאכול ודיברנו על כל מיני שטויות חזרנו אל האוטו
״אז לאן עכשיו?״ היא שאלה ״יש לך משהו נגד הים?״ שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה והתחלתי לנסוע לכיוון החוף האהוב עליי
--
הגענו אל החוף ולפי המבט שעל פניה הבנתי שהיא אוהבת את מה שהיא רואה אבל זה לא נשאר להרבה כי היא התחילה לרוץ לכיוון אחר ולאחר דקה אני אחריה לא מבין מה קורה לבסוף נעצרנו מול חנות הספרים של מימי הזקנה ופניה של קיארה זהרו מאושר כאלו ראתה את חלום חייה מתגשם מול עיניה אני נשבע שבחיים לא ראיתי מישהו מסתכל בכזאת אהבה על משהו ״את רוצה להכנס?״ שאלתי והיא היא הנהנה בלי לחשוב פעמיים ונכנסו אל החנות ״היי מימי״ אמרתי והסבתא הזקנה שכלכך אהבה אותי חייכה אליי חיוך אימהי ״אני רואה שהחברה שלך לא מחכה אפילו שניה״ מימי אמרה וחייכתי ״היא לא החברה״ אמרתי ״בוא לכאן ילד תשב״ היא אמרה מצביעה על הכיסא שלידה ואני הלכתי לשבת שם ״תספר לי״ היא אמרה ״זה מסובך מימי מצד אחד היא ילדונת ומצד שני היא לא אני לא מכיר אותה אבל הבטחתי לה שאחרי היום אני לא אתקרב אליה יותר״ אמרתי ״ואתה באמת מתכוון לעשות את זה?״ היא שאלה ״מימי היא קטנה לא עשתה עוד כלום בחיים שלה״ אמרתי ומימי העיפה מבט אל קיארה שישבה על הרצפה קוראת ספר ״אתה טועה ילד״ ״היא ילדה מבחוץ אבל מבפנים..״ היא אמרה מניחה את ידה על הלב שלי ״היא תתן לך הכל אם רק תרצה״
״איך את יודעת את זה? את לא מכירה אותה״ אמרתי ״תסתכל עליה״ היא אמרה ושנינו הסתכלנו עליה שקועה בתוך הספר כאלו זה הדבר הכי מעניין שאי פעם ראתה ״היא רוצה את זה את החום ואת האהבה היא צריכה בית״ מימי אמרה ואני המשכתי להסתכל על קיארה שחייכה לעצמה מהספר ״חום ואהבה מימי? זה הדבר האחרון שאני יכול לתת לה״ אמרתי ״אתה אומר שהיא הילדה שלא עברה כלום אבל אתה טועה
אתה והיא... אתם עשויים מאותו החומר ילד שלי״ מימי אמרה ומבטתי חזר אליה
״מימי את לא מכירה אותה איך את יכולה להגיד את זה בכלל״ אמרתי שוב לא מבין למה היא כל-כך רצינית לגביה ״היא בדיוק כמוך תן לזה קצת זמן ואתה תראה שהיא לא שונה ממך בכלל את הצלקות שלך ילד..כולם רואים״ היא אמרה מעבירה את ידה על הצלקות שעל ידי ״אבל את שלה אתה לא תצליח לראות גם אם תנסה אלה אם כן היא תראה לך״ מימי אמרה ושתקתי מסתכל שוב על קיארה וקראתי לה
היא התקדמה אליי עם חיוך מאוזן לאוזן ״אהבת אותו?״ מימי שאלה אותה ״מאוד מעטים הספרים שבאמת לא רציתי להוריד מהם את העיניים כבר מהפרק הראשון הוא מעניין ממש״ היא אמרה ואז הסתכלה עליי ״כן?״ שאלה ״צריך ללכת״ אמרתי לה והיא הנהנה ״לילה טוב״ היא אמרה למימי בחיוך והשאירה את הספר על הדלפק ״לילה טוב גם לכם״ מימי השיבה ואנחנו יצאנו חזרה אל כיוון החוף ״הספר הזה באמת היה ממש טוב״ היא אמרה כשהתיישבנו על החול ״יכולת לקחת אותו״ אמרתי והיא הנידה בראשה לשלילה ״אולי פעם אחרת אני צריכה את הכסף לדברים אחרים״ היא אמרה והנהנתי
״תודה״ היא אמרה אחרי כמה דקות של שקט כשהיא שוכבת על החול ומסתכלת לשמיים ״על מה?״ שאלתי מופתע ״אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהיה לי רגע כזה של שקט והרגשתי באמת טוב עם עצמי״ היא אמרה ואני שתקתי לא הראתי את זה מבחוץ אבל רציתי לחייך
הסתכלתי עליה קמה מהחול ומתחילה להתקדם אל המים רציתי לשאול מה היא עושה אבל השתתקתי כשהתחילה להוריד את שמלתה מגופה זורקת אותה על החול אני..מה אומרים במצב כזה?
היא נכנסה אל המים והסתכלתי על איך ההלבשה התחתונה שלה מתחילה להרטב היא הסתכלה עליי מחייכת לשניה ואז הפנתה את גבה אליי מתחילה לשחות וזה היה הסימן שלי לקום ולהצטרף אליה
פשטתי את בגדי מגופי גם אני זורק אותם על החול ונכנס למים מתקדם אליה
-קיארה-
צמרמורת עברה בגופי כשהרגשתי אותו עומד מאחורי ולא העזתי להסתובב אני לא יודעת מה גרם לי להכנס חצי ערומה אל המים מולו אבל עשיתי את זה
הסתובבתי עם פני אליו והסתכלתי עליו בוהה בפני מבטי ירד לבחון את גופו ועם המעט שאפשר לראות בשעה הזאת של הלילה ידעתי שאשקר אם אגיד שמשהו בו לא מושך אותי
צלקת על כתפו משכה את צומת ליבי אז הנחתי את ידי עליה והרגשתי את גופו קופא למגעי
ידי ירדה עם כיוון הצלקת אל אמצע חזהו ולא יכולתי לא להסתקרן מכמות הצלקות על גופו
נזכרתי בסיפור שסיפר לי באוטו ובלי לחשוב פעמיים הורדתי את ידי אל בטנו מחפשת את הצלקת הנוספת אבל לפני שהספקתי להניח עליה את ידי הוא תפס אותי וסובב אותי מצמיד אותי עם גבי אליו ״לא״ הוא לחש אל אוזני ושוב אותה צמרמורת עברה בגופי
בחיים לא חשבתי שאגיע למצב שאני רוצה להתקרב אל גבר שאני בקושי מכירה במיוחד לא ככה אבל אני רוצה ואני לא יודעת אם אני שונאת את זה ולהתרחק ממנו או להפסיק לחשוב ולעשות פעם ראשונה משהו לעצמי
שוב אני מזכירה לעצמי שאני לא מכירה את הגבר שמולי וההחלטה להתאפס על עצמי גוברת על כל משיכה שיש לי אליו
״קר לי״ אמרתי משתחררת מידיו ויוצאת מהמים
״קרה משהו?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה מנסה לנער מעליי את החול שנדבק אל גופי ״אני רוצה ללכת לבית״ אמרתי בחדות והוא שתק לא מוסיף מילה