אושר אמיתי

פרק 9

פבלו כבר שעות נמצא בתוך המשרד עם קבוצה גדולה של אנשים. מאמינה שיש צרות בגיהנום, כל אחד היה בגודל של מקרר לבושים שחור ואפילו לא הסיטו מבט לעברי בטעות.יצאתי אל המרפסת שמשקיפה אל הנוף הרחב שלי ושלפתי סיגריה, אני מעשנת פחות. טוב או לא זה לא מעניין, אני צריכה משהו שיעסיק אותי עכשיו שעות הצהריים ועד הפגישה מחר כולם משוחררים זאת אומרת שאפשר לעשות פאקינג מה שרוצים.

אני מחייגת ישירות לאמור ומאפרת את הסיגריה שלי.
״היי מאמי״ אני עונה לה ולוקחת ישירות שאכטה אל הריאות שואבת כל טיפת עשן שיכולה להיגרף מהסיגריה.
״היי, איך את?״ היא ענתה לי יחסית מהר אך קולה נשמע בדיוק כאילו התעוררה משינה.

״אני טוב, ישנת?״ אני לוקחת שאכטה אחרונה ומחסלת את הסיגריה בתוך המאפרה ונכנסת אל הדירה שעדיין נשארה שקטה, אפילו את הקול של פבלו לא שומעים.
״קצת האמת, אני והבנות פה מתכננות לצאת היום אני רוצה שתבואי״ קולה נשמע שזה השלב בו היא מתמתחת על מנת לקום מהמיטה.

״אני אחזיר לך תשובה עוד מעט״

השיחה נותקה ואם לומר את האמת ההיסוס היה נטו מפבלו, לאחרונה הרכושנות שלו הפכה להיות חלק מהשגרה שלי, לא ראיתי את הפרצוף שלו מעל לארבע שעות.אני ניגשת אל המשרד של פבלו עם רגליים עקומות, אחד המאבטחים מדבר אל האוזניה תוך כדי שאני מתקדמת הדלתות נפתחות וכל השיירה של האנשים שלו יוצאת לכיוון הנגדי כנראה להפסקת התרעננות

״אני יכולה להיכנס?״ אני מסמלת למאבטח עם ראשי אל המשרד למרות שעיניו נעוצות בקיר, הוא לויאלי לחוקים והכללים של פבלו, מי שיתנגד ימות, גאונה שלי.

״בואי אלי״ פבלו מזיז את הכיסא מהשולחן שלו ומסמן לי אל הרגלים שלו. אני נעמדת בין רגליו נשענת עם הישבן על השולחן וכפות ידיו הגדולות סוגרות על הרגליים שלי. אשקר אם אומר שאני לא אוהבת את המגע שלו.
אני אוהבת גברים עם נוכחות טובה, כאלה שיפילו את השמיים בשבילי. אומנם העסק שלו והוא כקאפו מרתיע אותי, אבל היחס שלו כלפי שובה אותי. עיניי חודרות את עיניו, העיניים שלו מתוחות בצורה שועלית והריסים שלו ארוכות ושחורות השקט ששורר ביננו הוא שקט טוב, האצבעות שלי מתופפות על כתפיו ומתקדמות באלגנטיות מסחררת אל העורף שלו.
הוא מצמצם כל מרחק שקיים ביננו עם הכיסא ומנחית ירייה מצליפה ורותחת על הבטן שלי.
ראשו עוד קרוב אל בטני ורק עיניו עולות. פאקאיט
ידיו מלטפות את רגליי כמו מיתרי גיטרה הלוך ושוב.
הנשימות שלי מתחרות עם הדופק שבין רגליי לעזאזל.

״אכלת?״ הוא מתרומם מהכיסא והאף שלו משתפשף עם שלי, ידיי כבר נחות על בית החזה שלו וידיו תוחמות את גופי על השולחן. הפרצוף שלו קרוב אל שלי והדבר היחיד שאני חושבת עליו הוא השפתיים שלו כאלה ורודות ותפוחות, עגלגלות ומזמנות רק לטרוף אותן. השאלה שלו עוד נותרה באוויר כי הקירבה שלו מטריפה אותי, ידו גולשת אל גבי ועוברת בקלילות את החולצה שלי ויוצאת לטיול על גבי הנטול חזיה.