המפתח ללב שלה.

פרק 3- זר ורדים אדומים

*נקודת המבט של עומר*
השעון המעורר מצלצל, עכשיו 6:40.
משכתי את הזמן במיטה עוד עשר דקות.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
חזרתי לחדרי ופתחתי את הארון.
בהיתי בארון באי ידיעה מה ללבוש. הורדתי את הפיגמה שהייתה עליי, כך שנשארתי רק עם הלבשה תחתונה.
ראיתי גינס שחור שבצבץ לו מכל הבלאגן, לקחתי אותו ומדדתי אותו עליי. הסתכלתי במראה באהבה עצמית.
״עומר״ שמעתי את קול אמי קורא מהחדר המורחק.
״מה אמא?״ צעקתי לכיוון חדרה בחזרה.
״בואי רגע״
התקדמתי לעבר חדרה של אימי, כשאני לבושה בג'ינס השחור הצמוד וחזיה בלבד.
״כן מאמו?״ פניתי אלייה כשהגעתי לחדרה
״היי ילדונת. אנחנו צריכות לדבר.״ אמרה במבט מבואס.
״אל תלחיצי אותי אמא״ אמרתי בחיוך לחוץ.
״זה אבא שלך. אנחנו במלחמה איתו, שוב, הוא מנסה לקחת אותך למשמורת מלאה״ אמרה בניבול פנים.
״איך את יודעת?״ שאלתי בתמהה.
״קיבלתי מכתב מבית המשפט, והוא שלח לי הודעה״
״מה היה רשום בהודעה?״
״אני אקח את הבת שלי לתמיד. יש לי מספיק כסף כדי לקחת אותה ליידים שלי.״ מאמו הקריאה לי את ההודעה.
״אני לא רוצה לעבור אליו אמא. אני אפילו משפט לא מחליפה איתו מאז המקרה ההוא.״ אמרתי כשליבי דופק על 200.
״הכל בסדר יפה שלי. אנחנו ננצח במלחמה שאבא שלך פתח״ אמרה בביטחון והרגיעה אותי מעט. ״טוב, תחזרי להתארגן. אני לא רוצה שתאחרי לבית הספר.״ אמרה ונישקה אותי במצח.
חזרתי לחדרי ובחרתי חולצה בצבע בורדו עם הסמל של אורט זיסקין. שמתי גרביים, וגורדן בצבע בורדו גם.
הסתכלתי על השעון שלי וראיתי שהשעה היא 7:15.
*שיחה נכנסת מאת: ״אורי״*
״כן אורי?״
״אני בחוץ קטנטונת״
״טוב אני יוצאת״
ניתקתי.
שמתי את הבושם האהוב עליי ויצאתי.
״ביי מאמו אני אוהבת אותך!״ קראתי לעבר החדר של אמא שלי כשאני פותחת את דלת הכניסה של הבית.
״שיהיה לך יום טוב יפה שלי! בהצלחה במבחן היום!״
שמעתי מכיוון חדרה, הודתי לה בקריאה חזרה ויצאתי.
בכניסה לביתי מופיע הרכב השחור של אורי, והוא נשען עליו.
״היי קטנטונת.״ אמר ופתח את הדלת שלי.
נכנסתי לאוטו והוא סגר אחריי את הדלת.
חגרתי והוא עבר מסביב לרכב ונכנס למושב של הנהג.
הנסיעה מתחילה בשקט מביך.
״מה יש לך עכשיו?״ שאל
״מאיזו בחינה?״ אמרתי בטון די כועס.
״מבחינת שיעור עצבן״
״אה, יש לי עכשיו מבחן במתמטיקה״
״בהצלחה קטנטונת. תשברי רגל. אני מתכוון לזה״ וצחק.
נתתי לו מרפק לכיוונו בצחקוק.
״איך קטנה כמוך מצליחה לפגוע בי ככה?״ אמר בטון שנשמע ציני.
״אתה ציני?״ שאלתי בחצי עצבים.
״מה פתאום אני רציני לגמרי״ אמר וניסה להסתיר את החיוך שלו.
״כן כן מה שתגיד״
״טוב הגענו, יצא לך 30₪״ אמר כשחנה.
״היית מת.״ אמרתי וטרקתי את דלת הרכב.
״ואת עדיין איתי״ אמר והמשיך אחריי.
נכנסו לשער בית הספר ביחד.
״עומר!״ קולה של נועה נשמע מרחוק. נועה באה וחיבקה אותי.
״את בחיים!״ אמרה בחיוך רחב.
״לצערך הרב״ אמרתי בחיוך.
״מי זה?״ אמרה כשראתה את אורי ליידי.
״אני רועי, החבר של עומר.״ מיהר להגיד לפני שהספקתי להשחיל מילה.
״עומר! איך לא סיפרת לי שיש לך חבר? אני החברה הכי טובה שלך!״ נועה אמרה בריגוז.
״הוא סתם חי בסרט שהוא קשור אלי באיזשהי צורה, אל תאמיני לו.״ אמרתי בהתגרות כלפיו, לראות את המבט שיהיה לו על הפנים עכשיו.
״קטנטונת, אל תשכחי שאנחנו חוזרים לאותו בית אחרי הלימודים״ אמר בביטחון ובקביעות.
״טוב אני הולכת, אני אאחר בסוף לשיעור״ נועה אמרה והסתובבה לכיוון בית הספר.
״כן רועי?״ אמרתי באי הבנה.
״כן קטנטונת?״ רועי ענה בניסיון להבין לאיזה כיוון אני גולשת.
״אתה לא חושב שאתה צריך לי הסבר?״
״הסבר למה?״ שאל בהתגרות כשהבין על מה אני מדברת.
״הסבר לכל מה שאמרת עכשיו. למה אתה משקר?״
״קודם כל, אני לא שיקרתי, אני אמרתי אמת.״ אמר בביטחון.
״אמת? אתה בטוח? אנחנו לא ביחד, אתה לא החבר שלי, ואנחנו לא הולכים ביחד הביתה, ובנוסף לאותו הבית בסיום הלימודים.״ אמרתי כשהסבלנות שלי כלפיו מתחילה להתפוגג.
״קודם כל קטנטונת, אני אהיה החבר שלך. אם תרצי ואם לא.
דבר שני, אנחנו הולכים אליי אחרי זה. מחכה לך בבית שלי הפתעה.״ אמר בביטחון שלו שמאוד מפריע לי.
״תירגע עם הדיבור שלך בבקשה. אנחנו מכירים יומיים שלושה, ואני לא מחפשת רציני עכשיו, אז תפסיק להיות בטוח בעצמך.״
אמרתי והתקדמתי בעצבים לכיוון הכיתה שלי, והתמקדתי במבחן שיש לי במתמטיקה עכשיו.
נכנסתי לשיעור והמבחן התחיל. הכל נראה לי כמו סינית.
״פאק״ המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש, בטעות נאמרה בקול. שכחתי להתכונן. המבחן נראה לי מסובך. ואני לא מצליחה להבין משהו. או להתרכז. אני לא מבינה שום דבר ממה שרשום פה. איך אחרים מצליחים? אני מחרטטת בביטחון כמה שאני יכולה.
אני מגישה למורה את המבחן ויצאתי מהכיתה באכזבה.
מולי אני רואה את רועי, עם זר ורדים אדומים.
רועי קלט אותי והתקדם לכיווני. הסתובבתי והתקדמתי לצד הנגדי לו.
״קטנטונת!״ אמר בקול כשמשך את ידי.
״מה?״ אמרתי בכעס כשהסתובבתי לכיוונו לנסות להשתחרר מידו.
״אני מתנצל. הבאתי לך פרחים בכדי שתסלחי לי.״ אמר והושיט את זר הפרחים האדומים שביד ימין שלו לכיווני.
״אם לא היית מדבר ככה לא היית צריך להתנצל.״
״אני מתנצל קטנטונת. כנראה הגזמתי. אבל אני רוצה אותך. תביני את זה.״  הביטחון וההחלטיות שלו משגעים אותי. מעצבן אותי.
״לא אכפת לי שאתה רוצה אותי, כל עוד אני לא רוצה אותך.״ אמרתי בלי להסס.
״טוב קטנטונת״ אמר והתנהג כאילו זה לא קרה, והניח את זר הפרחים בידו, כאילו קיבל את ההתנצלות שביקש.
״ותפסיק לקרוא לי קטנטונת.״
״את קטנטונת. תתמודדי.״ ולקח את התיק שלי מהכתף שלי כדי שירים אותו בעצמו.
״אתה לא צריך להרים את התיק שלי, אתה לא המשרת שלי״
״בשבילך גם אקטוף את הירח קטנה״
״אתה לא יכול לקטוף את הירח, הוא לא פרח, והוא פי שניים מהגודל שלך״
״תפסיקי להתנשא״
״טוב מציק.״
״מתי את מסיימת?״
״11. היום יש לי יום קצר.״
״ומה יש לך עכשיו?״
״ניהול וכלכלה, שלוש שעות״
״טוב קטנה, אז נתראה ב11?״אמר כשהגענו למפתן הכיתה שאני לומדת בה.
״חי בסרט״ אמרתי כשלקחתי את התיק שלי מכתפי ונכנסתי לכיתה.
״בסוף תהי שלי ושנינו יודעים את זה!״ הרים את טון קולו כי היה בנינו כבר מרחק של חצי כיתה, הוא נשאר במפתן דלת הכיתה.
התיישבתי בכיסא לבד, הנחתי את הפרחים שהוא הביא לי על השולחן, המורה נכנסה לכיתה וכולם נעמדו.
השיעור לא עבר. ניסיתי לישון, ניסיתי כל דבר.
״עדן? עדן?״ המורה הרימה את קולה וחיכתה למענה.
אני התעסקתי בציפורניים, לא התייחסתי למה שקרה בכיתה.
״עדן? למה את לא עונה לי?״ הרמתי את ראשי וראיתי את המורה מולי.
״את פנית אליי?״ שאלתי באי הבנה.
״כן, למה את מתעלמת ממני?״ שאלה בטון זועם.
״כי ביום שתזכרי את השם האמיתי שלי אענה לך״ עניתי בחוסר סבלנות כלפיה. רעש של צחוק יצא מפי התלמידים.
״מי המחנכת שלך?את חסרת כבוד״ שאלה וחיכתה לתשובה.
התעלמתי מקולה והתעסקתי בציפורניי.
״הלו אני מדברת אלייך״ חזרה על עצמה.
״יש לי שם, את אפילו לא יודעת איך קוראים לי, ואני חסרת הכבוד? לדעת שם של התלמידה שלך זה א-ב בכבוד״
קולות צחוק נשמעו שוב מתלמידי הכיתה.
״שקט בבקשה!״ המורה דפקה על השולחן לקבלת שקט.
״את לא יודעת מה לענות ומובכת כי צוחקים עלייך אז את מנסה להשתיק את התלמידים?״ אמרתי בזלזול.
״גשי לחדר המנהלת!״ אמרה בכעס.
״היית מתה, אני הולכת הבייתה. אה וכשתרצי לתת לי הערה קוראים לי עדן אל תשכחי״ לקחתי את תיק בית הספר שלי ואת זר הפרחים שרועי הביא לי שהונח על השולחן, ויצאתי מהכיתה.
התיישבתי על כורסא בבית הספר ופתחתי את הטלפון שלי.
*נרשמה הודעה ל״אורי״: היי סיימתי עכשיו, רבתי עם המורה.*
*נשלחה הודעה מאת ״אורי״: טוב קטנטונת איפה את?*
*נרשמה הודעה ל״אורי״: בכורסאות מול יא8*
*נשלחה הודעה מאת ״אורי״: דקה אצלך*
כיביתי את הטלפון.
פתחתי את הרוכסן של תיק בית הספר שלי והתחלתי לחטט בו במטרה למצוא את הבקבוק שלי. מצאתי אותו והוצאתי אותו מהתיק, והתחלתי לשתות.
״תיחנקי קטנה!״ שמעתי את הקול של רועי נשמע מרחוק.
סגרתי את הבקבוק וזרקתי במטרה לפגוע בו, והוא תפס את הבקבוק.
״אם חשבת על להיות צלפית בצבא, אל תהיי״ אמר והגומה שלו בלטה עם החיוך שעלה לו, הוא נראה מרוצה מהמשפט שאמר.
״תסתום תסתום תפה״
״אני מבין שהתגעגעת אליי קטנה״ אצר כשהחיוך שלו התרחב אפילו יותר.
״לא, אתה פשוט סטודנט חופשי״ מיהרתי להגיד.
״אומרת הזאת שרבה עם המורה״
״קודם כל, הגיע לה, היא עצבנה אותי״
״מה קרה? ספרי לי״ הקול שלו נשמע ממש ציני אבל לא הזיז לי כי רציתי לפרוק עצבים והוא בדיוק בן האדם שמגיע לו.
״השרמוטה הזאת קראה לי עדן ואז היא קראה לי חסרת כבוד, ועוד חשבה לעצמה שהיא איזה משהו״ אמרתי בטון שעלה עם הכעס שעלה גם הוא עם המשפט שאמרתי.
״את יודעת שלא ציפיתי שתעני שאלתי מנימוס, *עדן*״ הדגיש את המילה עדן ולא הצליח להפסיק את הצחוק שלו.
״אל תעצבן אותי. יש לי עוד בקבוק״ אמרתי בהתגרות.
״לא תודה הספיק לי הבקבוק של מי *עדן*״ שוב אמר והדגיש את השם עדן והוסיף ״תראי משחקי מילים, עדן״ ונראה גאה שוב במעשיו.
״אתה ממש מצחיק היום אורי״ אמרתי בגלגול עיניים.
״את מגלגלת לי עיניים?״ אמר ועלה בו חיוך שאין לדעת על מה הוא חושב עכשיו.
״כן, אני מתגלגלת לך עיניים. מה תעשה?״ שאלתי בהתגרות ולא האמנתי שאמרתי את זה עכשיו.
״אני אכעס. אני מרשה לך לגלגל עיניים רק כשאת- את יודעת״ אמר ונעצר במשפט שלו לפני שהמשיך, כאילו התחרט.
״לא אני לא יודעת. תחזור על המשפט כדי שאבין״ אמרתי במטרה להוציא את זה ממנו.
״אני מרשה לך לגלגל עיניים רק כשאת תגמרי בזכותי קטנה.״
״היית מת״ אמרתי והיה בי מעט שוק, אבל משום מה אהבתי את השטלנות שלו, שבדרך כלל אני לא אוהבת אותה.
״את תראי מי יגרום למי למות בסוף״
״סגור״ עניתי ועלה בי חיוך קטן שלא הצלחתי להסתיר, והוא חייך מיד אחריי.
״בחיים לא ראיתי אותך מחייכת בכזאת קלות.״
נתתי מרפק קטן לכיוונו והוא צחק.
״טוב קטנה אם את סיימת את הלימודים אז גם אני סיימתי. נלך אליי?״ שאל וחיכה לחיוב.
״נראה לך?״
״לא חבל שאקח אותך בכוח?״
״נראה אותך״
הוא לקח את התיק שלי ושם אותו על כתפו, הרים את הזר בידיו ואז הרים אותי מהספסל בקלילות כאילו אני במשקל של נוצה.
״את אפילו לא המשקל של החימום שלי בחדר כושר עדן״
״תפסיק לקרוא לי עדן, זה מעצבן״ אמרתי ותפסתי לו את השיער ומשכתי את ראשו אחורה.
״את יודעת שאם אפול גם את נופלת כן?״
״אתה מציק רועי״
הגענו לרכב שלו, והוא פתח לי את דלת המושב הסמוך למושב הנהג. עקף את רכבו מפנים הרכב ונכנס למושב הנהג.
״למה שנסע אלייך עכשיו?״ שאלתי באי כוחות כלפיו.
״שכחת מההפתעה?״ אמר כשהתניע את הרכב.
״לא שכחתי, פשוט לא אכפת לי ממנה״
״אחד אפס לך קטנה״
״אני תמיד מנצחת״