המפתח ללב שלה.

פרק 1- קטנטונת

*נקודת המבט של עומר*
אני לא זוכרת איפה אני, רואה הכל במעורפל.
הראש שלי מסוחרר וכואב, אני לא מצליחה ללכת ישר.
רואה את חברות שלי נהנות מרחוק ובודקות כל כמה זמן אם אני עוד בחיים.
״רגע, אני במועדון?״ אמרתי בקול כשאף אחד לא שומע את קולי בגלל המוזיקה.
מישהו התקרב לכיווני ועשה לי עם היד להתקרב אליו כדי שאוכל לשמוע אותו. ״היי, מה מישהי יפה כמוך עושה פה לבד?״ אמר בביטחון.
״לך תזדיין.״ עניתי והעפתי אותו ממני.
אני לא מחפשת שום קשר רציני עכשיו, במיוחד לא אחרי שיצאתי מזוגיות לפני חודשיים.
ראיתי לפי השפתיים שלו שהוא צחק. ״את משחקת אותה קשה אה?״ אמר כאילו התגאה שפיענח את זה לבד.
״אני לא מעוניינת, המשך לילה טוב״ עניתי שוב, שיבין את הרמז.
״רועי״ אמר והסתכל עליי כאילו חיכה לתשובה מהצד שלי.
״מה אני אמורה לעשות עם השם הזה?״ שאלתי בתמהה.
״קוראים לי רועי, ולך?״ שאל וצחקק לו
״עומר, עכשיו תעזוב אותי במנוחה?״ שאלתי בציפייה שילך.
״אוקיי, אעזוב אותך. אפשר לפחות אינסטגרם?״ שאל.
״לא!״ עניתי בלי להסס.
״קשה את.״ אמר חייך והסתובב בחזרה לרחבת הריקודים.
הסתכלתי לכיוון איפה שהחברות שלי ולא ראיתי אותן שם.
התרוממתי מהספות שישבתי עליהן במטרה לחפש אותן.
אין לי דרך להתקשר אליהן או לשלוח להן הודעה, הטלפון שלי מת.
אני מתחילה להסתובב בכל המועדון, ואני לא מוצאת אותן.
לאחר כמה סיבובים סביב המועדון, אני מבינה שאני לא מוצאת אותן אז אני מתחילה להתקדם לכיוון הספות במטרה שיחזרו ואמצא אותן.
אני ממשיכה להתקדם ולא שמה לב למדרגה שיש באמצע המועדון, ומועדת. לפני שפגשתי את הרצפה, הרגשתי שתופסים אותי, שלא אפול.
״את לא יודעת להחזיק את עצמך אה קטנטונת?״ שמעתי קול גברי שמוכר לי במעט ולא מבינה מאיפה.
הסתכלתי לכיוון זה שהרים אותי, וראיתי את זה שהתחיל איתי כשישבתי בספות.
״אורי לא נמאס לך לנסות להתחיל איתי?״ שאלתי בעצבים כשיצאתי מהזרועות שלו וקמתי.
״קודם כל, קטנטונת, קוראים לי רועי. דבר שני, לא. לא נמאס לי להתחיל איתך. את הילדה הכי יפה פה והיחידה שלא מחפשת לנשק אותי או משהו בסגנון״ אמר.
״אל תקרא לי קטנטונת! ואל תדבר אליי ככה! אתה שטחי!״ התרחקתי ממנו בעצבים ובמהרה.
מה הלך פה הרגע? למה יצאו ממני כל כך הרבה עצבים?
ועוד על מישהו שאני לא מכירה?
המוח שלי התפוצץ ממחשבות. רק רציתי ללכת הביתה.
הסתכלתי על השעון החדש שקניתי של מייקל קורס, וראיתי שהשעה כבר 3. והחברות שלי עדיין לא הופיעו.
המועדון נסגר ב3:30. החלטתי לקום ולהתחיל ללכת לכיוון הבית לבד. אני לא מצליחה לזהות את הדרך שאני נמצאת בה, ולא יודעת איך אני אמורה להגיע הביתה.
התחלתי לחפש כל מיני דרכים עד שאמצא דרך שאני מכירה.
״קטנטונת!״ שמעתי קול גברי צועק לי מרחוק וצעדים מתקרבים אליי.
״תעזוב אותי בשקט אורי, אנחנו לא מכירים!״ צעקתי לכיוונו בכעס.
״זה רועי! ילדונת!״ תפס אותי מהיד ועצר אותי.
״לא אכפת לי איך קוראים לך.״ עניתי, השתחררתי מהיד שלו והמשכתי ללכת לדרך שאני לא מכירה, והוא אחריי.
״אולי את לא מכירה אותי, אבל את תכירי.״ הוא ענה וצחקק.
הסתובבתי לכיוונו וזרקתי את תיק הצד שלי לכיוונו בחוזקה.
הוא נפצע.
״את סתם קשה עכשיו. בסוף אני אשיג את מה שאני רוצה. ואני רוצה אותך, אז אני אשיג אותך גם אם תרצי, ואם לא.״
אמר כשהדליק את הסיגריה שלו.
״תשחרר ממני, אני לא בקטע. תבין קצת רמזים״ עניתי.
״אני עדיין לא מאמין שהגעת לבד לפה. בואי, אני אקח אותך הביתה, את לא חוזרת לבד.״ אמר בטון שתלטני.
״אני לא השרמוטה של אף אחד, אני לא נכנסת לרכב שלך.״ אמרתי ולרגע התחרטתי על הביטוי.
״אז אני אלווה אותך עד הבית שלך או לפחות עד תחילת הרחוב, שמעת?״ אמר וחיכה לתשובה חיובית ממני.
״אני לא יודעת באיזה כיוון הבית שלי״ והתחלתי להקרע מצחוק.
״מה זאת אומרת? את לא יודעת איפה את גרה?״ שאל מופתע.
״אני יודעת, אבל אני לא זוכרת. אני חדשה פה״ עניתי.
״אז אני אזמין לך מונית עד הבית שלך, אם את לא רוצה לעלות לרכב שלי״ אמר.
״אני לא הבעיה שלך. תשחרר, אני אגיע בסוך הביתה״ אמרתי בטון עצבני.
״אני לא עוזב מישהי לבד סתם ככה ב3:40 לפנות בוקר.״ אמר.
״אתה מעצבן אותי, תתקדם הלאה, אני אסתדר במוקדם או במאוחר״ עניתי שוב.
״אני לא עוזב *אותך* פה. הבנת?״ אמר והדגיש את המילה אותך.
אני מתחילה לשנוא אותו ואת השתלטנות שלו.
הנהנתי ונהמתי בעצבים. ״טוב, תישאר, בתנאי.״
״איזה תנאי אני צריך כדי להישאר פה, קטנטונת?״ אמר וחייך חיוך שטני.
״תפסיק לקרוא לי קטנטונת.״ קבעתי באמירה שלי.
״אבל את קטנטונת, עומר.״ אמר וחייך.
״לך תזדיין״ עניתי בכעס.
״שמעתי את מבוקשך, יבוצע, מלכתי״ אמר וצחק.
״בהצלחה״ אמרתי והסתכלתי עליו במבט נגעל. בחיים לא שכבתי.
המשכתי להתקדם כשהוא הולך מאחוריי וראיתי ספסל.
התיישבתי על הספסל כשהוא ליידי.
התחלתי להרגיש כבדות ועייפות.
*נקודת המבט של רועי*
״קטנטונת?״ אני שואל כי היא שמה את ראשה על כתפי. ומבין שהיא נרדמה, כשאין מענה מהצד שלה.
אני מחליט להרים אותה על זרועותיי ולקחת אותה אליי.
עדיף שהיא תישן במיטה נוחה במקום באמצע ספסל ליד מועדון.
הושבתי אותה בכיסא ליד הנהג, חגרתי אותה ונסעתי לכיוון הבית שלי. המועדון מאוד קרוב לבית שלי, אז תוך חמש דקות של נסיעה הגענו. יצאתי מהרכב, ניתקתי את החגורה שלה , הרמתי אותה ונעלתי את הרכב. נכנסתי בשקט הביתה, ואמא שלי התארגנה בדיוק לעבודה, וקלטה אותנו.
״מי זאת?״ שאלה בלחש וחיוך רחב.
״זאת חברה שלי, אני אכיר לך אותה בבוא היום״ אמרתי בלחש, קיבלתי חיוך מצד אמא והתקדמתי לכיוון החדר. אני לא מאמין שהבאתי מישהי הביתה. בחיים לא הבאתי מישהי הביתה.
הנחתי את עומר על המיטה, והורדתי לה אתה נעליי הערב שהיו עליה.
יצאתי לכיוון החדר ופניתי לאמא שלי ״אמא, תוכלי להחליף לחברה שלי לפיגמה? אני מכבד אותה ולא רוצה להחליף לה בגדים בזמן שהיא ישנה״ אמרתי וציפיתי שלא אקבל סירוב.
ולמזלי, לא קיבלתי סירוב. קיבלתי הנהון וחיוך ממנה.
אמא שלי יצאה מהחדר שלי והבנתי שהיא סיימה להחליף לעומר בגדים. נישקתי את אמא שלי ובירכתי אותה לשלום, היא יוצאת עכשיו לעבודה.
נכנסתי לחדר שלי והסתכלתי עליה. עם האור הראשון של השמש שמבצבץ עלייה והבגדים שלי שנראים עליה כמו שק.
לקחתי שמיכה וכיסיתי אותה. לקחתי לה את הטלפון והכנסתי אותו לטעינה. למזלי גם לה יש אייפון אז לא היה לי קשה להשיג מטען.
הלילה אני אשן בסלון, בחיים לא ישנתי עם מישהי שהיא לא אמא שלי באותה המיטה.