הילד בחלון ממול

פרק 30

נ.מ. מייסון

'כנראה שהוא לא רץ אחרי בסוף....למה באמת ציפית שהוא כן יבוא?לא! ברור שהוא לא יבוא ! סתם פיתחתי ציפיות גבוהות מדי....כמו תמיד '
חשבתי עד שאבי דפק על דלת חדרי
"כנס" אמרתי..מחניק את הדמעות בגרון כדי שלא ישאל מה קרה,אין לי כוח להסביר לו הכל עכשיו
"הבאתי לך דואר שהגיע ואוכל שהזמנתי...אני פשוט אניח אותם על השולחן..."
כנראה שהוא שם לב למצב שלי הוא הניח הכל על שולחני,נשק למצחי,ויצא מחדרי.
הקשבתי לצעדיו יורדים במדרגות....ופשוט התחלתי לבכות...בכיתי....ובכיתי...ועוד פעם בכיתי,כי זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות במצב כזה,לבכות

נ.מ. ג'ייקוב

'כנראה שהוא כבר בחדרו....איך אני אמור לתקן את מה שקרה עכשיו....אה! אני יודע...לאלא זה רעיון מטופש ומטורף אולי אני פשוט אדפוק בדלת ? כן זה יותר הגיוני '
התקדמתי לכיוון הדלת ודפקתי שלוש פעמים אך במקום לפגוש בפניו של מייסון,פגשתי את הפנים המאוד מודאגות של אביו..."כנס". הוא אמר בייאוש קל ונכנסתי והודתי לו שנתן לי להכנס ודפקתי את הספרינט שמעולם לא דפקתי לחדרו של מייסון,אפילו לא ביקשתי להכנס פשוט בעטתי בדלת והיא נפתחה בחוזקה ואז ראיתי אותו,מקורבל בשמיכה פופית,עם בובה של דוב שהייתה כמעט חצי מגופו,ושהסתכלתי על פניו הלב שלי נפל למיכנסיי ונשבר,הוא בוכה כמו משוגע, וכנראה לא שם לב אליי כי שהתקרבתי עליו הוא קפץ מעט
"מייסון....אתה בסדר? -'בסדר? ברור שהוא לא בסדר הוא פאקינג בוכה ימטומטם' אמרתי לעצמי
הוא לא ענה במילים ופשוט המשיך לייבב,זה כל כך כואב לראות אותו ככה,במיוחד שזה בגללי,אבל לא ידעתי מה לעשות....אז עשיתי את מה שראיתי לנכון

נ.מ. מייסון

הוא הרים את ראשי והתכופף עליי ולפני שיכולתי לומר אני מצטער הוא הניח את שפתיו על שפתיי בעדינות.הייתי בשוק והדמעות המשיכו להגיע הוא אפילו לא אמר כלום אבל יכולתי להבין את כל מה שהוא רצה להגיד מהנשיקה הזאת...זה היה הרבה יותר טוב משאר הנשיקות שחוויתי בחיי
זה היה פשוט
נכון

ואני לא יודע איך זה קרה אבל לפני ששמתי לב אני כבר על המיטה שלי מכוסה בשמיכה וג'ייקוב מלטף את גבי מתחתיה,
"אתה עייף? מכל הבכי הזה נכון? " הוא שואל ואני רק מהנהן
"אתה רוצה שאני אלך או שאני אשאר? " הוא שואל
" ת..תשאר בבבבקשה "
"אוקיי, as you wish "
הוא ממשיך ללטף את גבי ברכות ביד אחת וכותב לאימו שהוא נשאר לישון אצלי,נכנס מתחת לשמיכה מדליק את המזגן ומכרבל אותי לחזיהו
וזה מרגיש כל כך נכון שאני רוצה לבכות שוב אבל הפעם מאושר אך הדמעות לא יוצאות לי,אז אני פשוט מחבק את גבו ולאט לאט נרדם

נ.מ. ג'ייקוב.

הוא נרדם עליי ואני לא יכול שלא לצלם את המראה החמוד הזה
למרות שאחרי שצילמתי ידעתי שאם הוא יגלה זה יהיה היום שאני אמות בו

אבל זה שווה את זה
אני מניח את הטלפון שלי בצד ונרדם מכורבל איתו