הילד בחלון ממול

בן או בת?

"ג’יי-ג’יי אתה בא" אמי קראה לי מתוך הבית
" אני בא, רק לוקח את הדברים שלי מהאוטו" צעקתי חזרה בזמן שאספתי כמה ארגזים מהמכונית
אספתי אותם והתחלתי ללכת,מסתכל מסביבי שמשהו או יותר נכון מישהו לכד את עייני
בחלון ממול הופיעה דמות, שיער גזום למוהאק עיינים עייפות אבל חמימות בצבעי ירוק וצהוב,
אף צנום ושפתיים וורדרדות ומתופחות. הסתכלתי על הנעליים של הדמות,  היא לבשה מגפיים שחורים וגרביונים דקים ובנוסף לגרביונים חצאית ג’ינס קצרה. אני מוכן להישבע שזו הבת הכי יפה שראיתי כל חיי,אך פתאום הבנתי משהו. החזה של הבת היה שטוח לגמרי ’אין מצב, אין מצב שזה בן, זה פשוט לא אפשרי’ חשבתי בתדהמה
"ג’יי-ג’יי, אתה נכנס?" אימי שאלה ופוצצה את הבועה ששקעתי בה." כן כן אני בא,סליחה"

\נ.מ: מייסון( הדמות בחלון )/

’ הוא הלך,הילד שבהה בי הלך.תודה לאל’ חשבתי ’ בטח לא מכיר אותי,אה נכון הוא החדש’
"מייסי, בוא לאכול" אבי קרא מהמטבח, קמתי מהמיטה וירדתי לניחוחות של צ’יפס ושניצל, הארוחה האהובה אליי

" אבא,אתה יודע מי זה המשפחה שעברה לגור לידנו ?"שאלתי לפני שהכנסתי מקלון צ’יפס לפה.
" כן, הם הביירינים הם עברו לכאן לפני שבוע. אני חושב שיש להם בן בגילך,אולי תנסה להתחבר אליו." אבי ענה. " כן ממש,כאילו שירצה להיות חבר של ’הבן שמתנהג כמו בת’ " אמרתי בסרקסטיות
" אולי הוא לא כמו כולם,אולי הוא כמו רננה" רננה היא החברה הכי טובה שלי, אנחנו חברים טובים מאז שהיינו בכיתה ג." אולי.." אמרתי שפיניתי את הכלים שלי