Chapter Ten

1.1K 79 24
                                    

אליסון נעלמה שוב מאז אותו לילה. הלכתי לבקר אותה, תיפסתי מהחלון אל החדר שלה והיא לא הייתה שם. הבית חשוך כבר שבועות, הפלאפון שלה לא זמין.

התקשרתי לאמא שלי, שכבר לא דיברתי איתה כמה ימים.

״אמא,״ נאנחתי, והיא קוראת בשמי. ״מתי תבואי לבקש?״

״האמת היא שאני מגיעה היום, עם עוד כמה אורחים..״ היא ענתה, וכיווצתי את גבותי.

״אילו אורחים?״ אני שואל, גבותיי מתכווצות.

״אורחים.״ אמא השיבה. ״אני אדבר איתך לפני שאגיע, יום נעים מתוק.״ היא מיהרה להגיד ונתקה.

הייתי ממש סקרן לגבי זה, אבל אני אחכה עם זה.

***

התקלחתי, דפיקות בדלת מונעות ממני להמשיך. מי שזה לא יהיה, הוא יחכה, אני מסיים בעוד כמה שניות להתקלח.

כשסיימתי, מגבת נתלתה סביב מותניי ואני יצאתי אל הסלון, פותח את הדלת ומחייך אל אמא שלי, מחבק אותה ומביט בשתיי הגברים שאיתה. ״שלום,״ בירכתי, לוחץ להם את הידיים. במהירות הלכתי ללבוש בוקסר ומכנס וגם חולצה, וחזרתי אליהם.

״דילן, הם חוקרים לגבי אליסון.״ אמא אומרת, ואני מרים את גבותיי.

״חוקרים לגבי מה?״ שאלתי, לא מבין. ״מה יש לחקור לגבי אליסון?״

״הדירה חשוכה כבר במשך כמה ימים, כשפרצנו אליהם אל הבית כל הרהיטים היו במקומם והבגדים לא נלקחו. אתה חבר שלה לא? אתה בטח יודע איפה היא ומה איתה.״ הלבן אמר, ואני גירדתי בעורפי.

״היא ניפרדה ממני, כאילו.. אבא שלי, כלומר, האבא החורג שלה הכריח אותה להיפרד ממני.. בכל זאת נשארנו בקשר ו.. האמת היא שהוא היכה אותה ונגע בה, וגם לאמא שלי הוא עשה את זה בעבר. קיצר, אולי הבן זונה הזה קשור לזה..״ עניתי, מהנהן וכשהזכרתי את אבא- אמא שלי בלעה גוש רוק. ״הוא נעל אותה בחדר, לא נתן לה לצאת וניתק אותה מהחברה. לבית הספר היא יכלה להגיע רק בימים שבהם הוא לא היה בבית והיא פשוט פתחה באיזשהי צורה את הדלת ויצאה. היא גם השתמשה בנייד הקודם שלה, כדי שלא יראה מחשיד שהיא גם לא מגיעה לבית הספר וגם לא זמינה. לפעמים היא הייתה יוצאת איתנו מיד אחרי שהוא הרביץ לה ועזב.. לפני שבועיים וחצי היא יצאה, הייתי קצת מסטול האמת והיא סיפרה לי הכול, היא עדיין אוהבת אותי, היא נישקה אותי וזה גרם לי ממש לרצות אותה, מפה לשם באנו לפה ושכבנו, בבוקר ליוויתי אותה עד לבית במכונית, אבל היא התעקשה שאני לא אלווה אותה עד לדלת ואני התעקשתי לגביי ההפך המוחלט.״

״רגע, הגרוש של אמא שלך הוא הארוס של אמא של אליסון?״ השחור שואל ואני מהנהן.

״כשהוא ראה אותי ואותה בפעם הראשונה זיהיתי אותו ישר, והוא התחיל להתנהג מגעיל אל אליסון בגלל זה, היא באה באותו יום אליי והחלטנו שהיא תגור כאן, כשקמתי היא עזבה, היא השאירה את הבגדים שלה כאן. למען האמת לפני יומיים באתי להחזיר לה אותם אבל עדיין לא פתחו לי את הדלת, אז תיפסתי לקומה שלה וראיתי שחשוך, ניסיתי להיכנס אבל החלון היה סגור, ובדרך כלל הוא לא.״

״תודה על המידע דילן, נשמור על קשר.״ הוא מודה, והלבן ניגש ללחוץ לי את היד.

״רגע, יש לכם כיוון לפחות?״ שאלתי, שנייה לפיי שהם יוצאים.

בדיוק היו צריכים אותם בקשר, הלבן יצא בכדי לדבר.

״בנתיים אין לנו שום כיוון, אולי נשיג משהו בעזרת המידע שמסרת לנו.״ השחור אמר והלבן מתפרץ.

״אנחנו חושדים שמדובר ברצח, נעדכן אותך.״

הם עוזבים, ומבלי ששמתי לב גם אמא עזבה כבר. הם משאירים אותי במצב כזה, לבד. אליסון נרצחה?

ושוב אני מוצא את עצמי בוכה, בקבוק וודקה ביד אחת וסיגריה ביד השנייה. אני מרגיש כל כך נקבה בזמן האחרון, אליסון הוציאה את כל הגבריות שבי.

בא לי למות.

(נק״מ של בוב)

גרייס שכבה על המיטה, בוכה אחרי כל המכות שקיבלה. ״איפה הבת שלי?״ צעקה, ״מה עשית לבת שלי?״

״היא לא פה כבר, הזונה הזאת.״

And What If We Kiss [Hebrew]Tahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon