אלפים וחצויים *מוקפא*

משפחה מוזרה

אוקי אנשושים/אנשושות/יצורים לא מזוהים וכו' אני רוצה רק להגיד שכמעט כל החברות שלי חולות סופיץ 😨😨😨😨😨😨😡😡😡🤬 והן אומרות לי שקיף וסופי לא יהיו ביחד אז אני אומרת עכשיו לכולם:
אם קיף וסופי לא יהיו ביחד דבר ראשון שאני עושה זה לשרוף את כל הספרים של שאנון מסנג'ר שיש לי בבית ודבר שני זה להגיד שהם לא ביחד כי קיף טוב מיידי בשביל סופי!!!!!!
קיף המושלמי אהבת חיי 💘💘💘💘💘💘💘💘💘💘💘💘💘💖💖💖💖💖💖💖💖
למה תמיד האנשים/אלפים/כל יצור אחר הכי מושלמים תמיד חייב להיות להם חיים כל-כך אומללים 😢💕
פיץ מגעילללל 🤢🤮🤢🤮🤢🤮🤢🤮🤢🤮 שימות כברררר!!!!!

נ.מ קיף
למה תמיד 'מסעות מסוכנים' ודברים אחרים ש'הופכים אותך לגיבור' חייבים להתחיל לפנות בוקר? כאילו מה הקטע! אנחנו סוג של מתנדבים/מחוייבים/נוצרים להציל את העולם ובתמורה אנחנו צריכים לקום בשש לפנות בוקר! עולם נפלא. למרות שאין לי כל כך מה להתלונן לא הייתי ישן עוד הרבה השינה לא הייה נעימה. ראיתי את זה גם בעיניים של האחרים, שהגיעו עם כירון לגבעה שאמרו לי לחכות בה. עמדתי מתחת לעץ והסתכלתי על המחנה שלהם, כירון עידכן אותי על המסעות שלהם, ועל האלים והמיתולוגיה. וכנראה עידכן גם אותם בסיפור שלי. פרסי הביא לי תיק גב זהה לשל האחרים, אמרתי תודה ולקחתי את התיק. ראיתי נער שראיתי גם במרפאה נראה לי קוראים לו וויל, הוא הלך עם הנער החיוור אל מאחורי העץ. וקליפסו נתנה לליאו נשיקת פרידה, אמרה לו בהצלחה ואם הוא יעז למות היא תהפוך את העולם תחזיר אותו לחיים רק בשביל להרוג אותו שוב על זה שלא הקשיב לה ומת. גיחכתי קצת למשמע צעקתה המרגשת. ליאו מלמל ''אני אוהב אותך גם קל'' והם התנשקו שוב.
''בהצלחה'' אמר לנו הקנטאור, וכולם מלמלו תודה עייפה. כירון הביא לי את המזנק שלו, שבא עם המבטים של כולם, הצבתי את הגביש מול השמש הוצאה קרן אור מבטים של כולם נראו מתפעלים מעט, אל הם לא היססו ונכנסו במהירות דרך קרן האור.

נ.מ ניקו
תדמיינו מסע צללים רק בדיוק הפוך. זה היה נעים, מהיר, ולא צללים. הגענו ליער יפה ראיתי מין בתי עץ גדולים כמה מטרים מלפנינו. כולם בהו בנוף חזרנו כל דבר, מלבדי ומלבד קיף שהכל הנראה הכיר את המקום. הסתובבנו ופגשנו בארבעה אנשים מוזרים אחד נראה כמו מין פסל השני עטה גלימה ונראה בצורה מחזיקה מעט ואיך שמצירים את מלאך המוות רק בלי החרמש. עוד אחת כולה קרח ואחד שעמד מקדימה לשלושת שהיה ככל הנראה מי שכירון קרא לו מר פורקל.
''שלום,'' אמר לנו מר פורקל. ''אתן מוזמנים לעלות לבתי העץ בנים באחד ובנות בשני'' אמר והצביע על בתי העץ. (ה.כ אני לא זוכרת איזה צד זה בנות ואיזה זה בנים).
היה ברור שכולם רוצים למחות ולישון אחד עם השני, אבל אף אחד לא אמר מילה.
''תארגנו את הדברים שלכם בחדרים שם, יש כבר מישהו למישהי שמחכים לכם בכל חדר ונדמה לי שתיתענינו בהם מאוד. לא הבנו מה כוונתו, התחלנו ללכת בשקט לכיוון המגורים. שמעתי את מר פורקל אומר לקיף ששם משפחתו כנראה היה סנדל, ''מר סנסן אל תגיע לבית של סופי בזמן הקרוב.''
שקעתי במחשבות. האמת שלא קרצה לי הידיעה שמישהו כבר מחכה לנו בחדר, והוריד עוד יותר איך שהוא אמר ש'ניתעניין' בהם.
עלינו לבית העץ של הבנים, וכמובן שכולם התפעלו ממנו. אבל אותי לא כל כך עניין כל הקטע של הריפוי ההגזמה, עוד רגע חיכתה שכל הארץ הזאת העשויים מנצנצים. ואז ראינו מישהו בהיר עם שיער שחור ופוני צבוע בכסף. מה שהיה מוזר בו ודרך לכולם לנעוץ בי מבטים היה שהרגשתי ממנו הילה חזקה של מוות, וזה גרם לי להגיד, ''אתה נצר הדאס''.

נ.מ הייזל
עלינו לבית העץ וכמובן התפעלנו ממה שראינו פגשנו נערה נחמדה בשם לין והיא עזרה לנו להתאקלם.
מה שהיה מוזר בה זה שהרגשתי הילה חלושה של השאול סביבה, זה היה מוזר גם בשבילי כי בדרך כלל ניקו מרגיש בדברים האלו. אבל הנכתי לזה אמרתי לעצמי שאני יעדכן את ניקו אחר-כך והוא יבדוק את זה.
דיברנו על היכולות שלנו. לרגע היינו בטוחות שהיא בת פוסידון ממה שהיא, סיפרה לנו שהיא יכולה לעשות, אבל היא הסבירה לנו שהיא הידרויקינטיקית. מסתבר שהיא קיבלה הסבר על האלים והמיתולוגיה, הסברנו לה את היכולות שלנו ומי ההורים שלנו ושל השאר. נראה שהיא התלהבה לשמוע על פרסי שיש לו יכולת שמחה להפליא לשלה. היה נחמד לדבר איתה, לא ידענו מה השעה עד שהבין הגיעו וקראו לנו לארוחת בוקר.
לא שמתי לב כמה אני רעבה, לא הספקתי לעשות כלום לפני שסיפרו לנו על הנבואה והשאר. כמובן שלקח קצת זמן והרבה מנחות לשכנעה את ריינה להיות פריאוטר ואת הציידות להישאר בסביבה. פרסי הסתובב מצוברח, מה שלא כל כך התאים לו. למען האמת זה מה שעשה את רוב השכנוע,כי הציידות העריכו את פרסי וראו את מצוקתו.
ירדנו לאכול האנשים המחופשים לא היו רק אנחנו, לין, עוד מישהו שדמה מאוד ללין אני חושבת שהוא התאום שלה. ומר פורקל.
ואז פרסי היה חייב להיות מוזר ולהגיד: ''אני מרגיש את זה גם,'' הוא כיוון את דבריו לניקו שישב ליד ליאו שישב ליד פרסי. ניקו הרים ראש, וזה הכנראה ממש מוזר אם ניקו מתעניין! ''את'' אמר פרסי והצביע על לין, ''את נצר פוסידון!" כולם היו מופיעים למעט מבולבלים מדבריו של פרסי ואף יותר אחרי שהבין אמרו לנו מה ניקו אמר. היחיד שלא הגיב היה מר פורקל,הוא צחק קלות. ''ההילות שלהם בטח מאוד חזקות אם הרגשתם אותם מהר כל-כך''
כולנו הסתכלנו עליו המבטים שאולים. ''לין וטאם הם סוג של חצויים, סבא אחד להם הוא פוסידון, ודבר שני הוא האדס.''
''ההורים שלנו בני דודים?'' שאלה לין ושברה את הדממה.
''כן.'' ענה מר פורקל.
''וניקו, ופרסי דודים שלנו?" שאל טאם והיה ברור שליאו על סף צחוק.
''על תסתכלי על זה ככה!'' מיהר פרסי להגיד. ''המשפחה מצד האלים מסובכת מוזרה אנחנו לא מתייחסים אליה.''
טאם גיכך בכל זאת. ''מה שתגיד דוד פרסי.'' מאחוריו מישהו התפרץ שגרם לליאו גם להתפרץ. ג'ייסון וטאם הצטרפו גם. ואני ניסיתי להבליעה את הצחוק שלי.
''את יודעת הייזל'' אמר ניקו כשם לב שאני גם צוחקת. ''את גם חצי דודה שלהם.'' הסמקתי מעט. ''אין ספק שאנחנו משפחה מוזרה.'' זה גרם לניקו לצחוק! אוקיי ניקו! ולצחוק! ''מישהו צריך לתעד את זה, ניקו צוחק. נער השואל עד לפני שלוש שניות לא ידע אפילו לחייך.'' עקץ ליאו. ניקו הפסיק לצחוק מייד, מה שגרם לכולם לצחוק יותר.
ניקו גמר לאכול, מה שאומר שהוא אכל אולי משהו בגודל האצבע שלו ועלה למעלה. קיף התיישב לבמקום של ניקו בין ליאו וטאם. לין לטשה מבטים בין ליאו לקיף שדיברו ללא הפסקה על משהו שלא הצלחנו להבין, ופרסי גיחך מדי פעם. לפי מה שלום סיפרה לנו על קיף, ואנחנו לה על ליאו הבנו מייד השילוב שלהם יהרוס את העולם. התפללתי מהר ובשקט שלא ייפגשו בחיים את האחים שוד.