אלפים וחצויים *מוקפא*

תמצאו משהו (יהיה הרבה פרקים שלא יהיה להם שם)

אנשושיםם/ותתת פרק שניי יאייי אני בריגושיםם 🎊🤟
-חצי שעה לפני השקיעה-
נ.מ פרסי
היום אני ואנבת חוגגים שנתיים ביחד 😊 כמו שציפיתי מחכמולוגית היא ניסתה לגלות לאן אני לוקח אותה, אני מניח שזה יהיה צפוי ושהיא גמר מנחשת שאני לוקח אותה לים. אבל הפעם זה יהיה מיוחד מצאתי מים אי קטן אבן מקום יפה, כשרואים בו את השקיעה אתה לא יכול להסתכל על שום דבר אחר זה פשוט משהו מדהים. התחלתי להכניס עוגיות כחולות, פנקייקים כחולים, כריכים, מיץ כחול (שעוד לא ברור מה הוא) ונקטר ואמבורסיביה (ה.כ אין לי שמץ של מוסג איך כותבים את זה)
ליתר ביטחון. הכנסתי גם שמיכה משובצת אפורה - כחולה, שני נרות וגפרורים. סגרתי את הסוללה ''זהו אני מוכן'' אמרתי לעצמי בשקט. למרות שהרגשתי שיקרה משהו. בכל זאת אני הוא פרסי ג'קסון איך יכול להיות לי דייט יפה בלי שיקרה משהו? צחקתי בשקט, המחשבה עודדה אותי מעט. ואז קלטתי שאני מאחר. קיללתי ביוונית עתיקה והתחלתי לחשוב על מה שיהיה לחכמולוגית להגיד. הגעתי במהירות לביתן אתנה וכמו שציפיתי אנבת נזפה בי.
''מוח אצה!" קראה בכעס ''אתה מאחר לדייט שאתה קבעת!"
ניסיתי לעשות מבט תמים וצחקתי במעט מתח. ''אופס?"
''אוי מוח אצה, באמת." אמרה וגלגלה עיניים. ואז אחזה בידי ומשכה. אותי אליה והתנשקנו.
''מוכנה לדייט שלנו?" שאלתי כשאני מושך אותה אחרי לכיוון האגם (ה.כ אני לא יודעת אם האגם מתחבר ליל או לא אבל אני עושה שכם כי אני צריכה שתיהיה להם גישה לים).

נ.ב אנבת
פרסי לקח אותי לאגם. ניחשתי כבר שזה קשור לים, בכל זאת אני יוצאת עם בנו של אל הים. נכנסנו למים פרסי יצר בועת אוויר, הים היה יפה קיאנו להקות דגים, אוצרות, ואת כל שאר הדברים שורטים כשצוללים.
עברו בין 15 ל- 20 דקות עד שיצאנו מהמים. גל גדול סחף אותנו לחוף ובשלב מסויים הבועה התמזגה עם הגל. עמדתי על אבן, הסתכלתי סביב עמדנו על אי קטן מאבן, השמש כבר כמעט שקעה והיום היה יפיפה. הסתובבתי לגמרי וריאתי פתאום שני נערים. בת בעלת שיער בלונדיני כשהסתקלתי יותר ראיתי גם את ענייניה החומות, היא עמדה כמה מטרים מולנו. ובן קצת יותר גבוה ממנה בעל גם שיער בלונדיני, רק שלו היה מבולגן, ועינייו כחולות מעט טורקיז. אינסטינקטיבית העברתי את ידי לפדיון המוחבא שלי. הסתובבתי אל פרסי, מבטו סיפק לי תשובה לפני ששאלתי. הוא גם לא ידע מי היו הנערים האלו. הנערים לא נראו כמו מישהו שעומד לפגוע באנו אבל בכל זאת אין לנו אפשרות באמת לדעת. ראיתי מאחוריהם גם שניות פיקניק עם אוכל וסלסלה, הם נראו כמו כל נער ונערה רגילים בדייט, מה שהיה מוזר זה שלו ראיתי סירה תהיתי איך הם הגיעו. עלו לי כמה רעיונות למשל יכול להיות שמישהו הביא אותם והלך. פרסי הניד בראשו לשלילה השבבים מה אני חושבת. "אני לא מרגיש שום כלי שייט קילומטרים רבים מכאן'' לחש לי. טוב זה לא זה כי היה ברור שהם הגיעו לפני כמה דקות, עצם זה שהכלים לא התלכלכו בכלל שהאוכל לא נאכל ושחצי ממנו עוד בסלסלה. ''לין?'' שאלה הנערה בהיסוס. לא הגבנו.
אחרי בערך דקה שבחנו אחד את השני החליט פרסי לשאול "מי אתם?''

נ.מ קיף
''מי אתם?'' שאל הנער הגבוה והשזוף שהחליט להרוס לנו את הדייט. 
''מי אתם?'' החזרתי אוטמתית והחזקתי בידה של סופי.
''אתה הידרויקינטיקי?" שאלה סופי. 
''אני מה?" החזיר הנער כתשובה. 
''קיף אני לא חושבת שהם רעים ואם הם עובדים עם אמא שלך הם היו יודעים מי אני או כבר תוקפים'' לחשב לי סופי.
''יכול להיות שהם מנסים לשחק לנו במוח, אמא שלי אוהבת את זה'' לחשתי בחזרה.
''הם לא יודעים מה זה הידרויקינטיקה או יכולת הכללי, אני כמעט בטוחה'' טענה נגדי. ''אני מסיימת את המטח הזה.''
לפני שהספקתי להגיד היא אמרה: ''אני סופי וזה קיף'' והצביעה עלי. ''אין לנו שום רצון לפגוע בכם אנחנו אפילו לא יודעים מי אתם'' היא עצרה רגע והסמיקה מעט. ''אנחנו פשוט נפגשים''
חיכינו לתגובה מהם. ''איך הגעתם לכאן?" שאלה הנערה לבסוף.
לא ענינו.
"אמרתם שאתם לא רוצים לפגוע בנו, אנחנו רוצים להיות בטוחים'' המשיכה הנערה שהייתה דיי מפחידה. ''אז תגידו לנו איך הגעתם.''
''אמרנו לכם מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן'' עזרתי אומץ, ''עכשיו תורכם להגיד לנו גם שהו לפני שנחשוף בפניכם הכל.''
''אוקיי אני הוא פרסי וזאתי אנבת'' ענה והיה ברור שאנבת(?) כועסת אליו. ''עכשיו איך הגעתם?"
התכוונתי לשקר, אבל ראיתי את המבט של סופי שאומר שאין טעם. ''זינקנו'' עניתי.
''זינקתם?" שאל הנער, שהעניין פתאום בשרשרת של סופי. התעלמתי משאלתו. ''מאיפה אתם?"
''מה זה משנה?" ענתה הנערה לפני שהנער יעשה עוד משהו מטופש לעיניה.
''כמו שאת אמרת, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאתם לא מתכוונים לפגוע בנו.'' השבתי.
''תגידו לנו מאיפה אתם ואז נגיד לכם מאיפה אנחנו'' החליט הנער, היה ברור שהנערה כועסת עליו יותר.
''קודם אתם'' אמרה סופי.
''תשעבו בנהר הסקיטס (ככה כותבים?) ''תגידו לנו איפה אתם גרים אם נגיד לכם איפה אנחנו.''
''נהר הסקיטס(?)?'' שאלתי. ''מה זה?"
''פשוט תישבע'' השיבה הנערה שהתחילה להיות חסרת איפוק. 
''אני נשבעת בנהר הסקיטס שאגיד לכם איפה אנחנו גרים אם תגידו קודם אתם'' אמרה סופי שהנערה נמאס לה מכל זה. כעסתי עליה, אבל אחרי כל מה שהיא עברה אני פשוט לא יכול להאשים אותה. אז רק נאנחתי וחיכיתי שיענו.

נ.מ פרסי
נמאס לי מכל זה לא היה נראה שהם יודעים אלינו משהו, גם אם לא היה נראה שהם בני תמותה רגילים.
אנבת'' והנער שעמד מולנו החליטו להתווכח על כל דבר אז בנייני זה הלך בערך ככה:
אנבת': מי אתה?
נער: מי את?
אנבת: קודם תענה אתה
נער: לא קודם את
אנבת קודם אתה
נערה: עונה את התשובה
אני: עונה גם
שנינו מקבלים מבטים כועסים
ואז עוד שאלה וזה ממשיך אותו הדבר.
''אני גר בניו יורק'' זה לא אומר הרבה, אבל זה לא היה שקר. לא נראה שהנער בכלל יודע איפה זה ניו יורק או אם זה עיר/ארץ/שכונה או כל דבר אחר.
אנבת גם אמרה איפה היא גרה. (ה.כ אני לא בטוחה איפה אנבת גרה נראה לי סן פרנסיסק)
"אני גרה בהיידפילד" השיבה הנערה.
הנער גם אמר איפה הוא גר והיה נראה כאילו הוא מנסה לרמוז לנו שאם אנחנו מנסים להרוס להם את הבתים להתחיל בשלו. (ה.כ אני לא ידעת איך קוראים למקום שקיף גר בו)
עמדתי לשאול מה אלו המקומות האלו אבל משום מקום נוצרה קרן אור ייצאו דרכה ארבעה דמויות לא הספקתי להגיב לפני שישה רוח העיף אותי אחורה, כשקמתי הייתי בתוך מין מחסום כזה. ניסיתי להחלץ ללא הצלחה רבה, שלפתי את אונקלוסמוס(?) ושברתי את המחסום. כשהצלחתי לראות משהו טוב היה כבר מאוחר מיידי. ראיתי את הנער בתוך אותו מחסום שאני הייתי בו עדיין נאבק להשתחרר ממנו ראיתי עוד קרן אור והדמויות נעלמו כך גם אנבת וסוםי נראה לי. כעסתי. ניפצתי את המחסום של הנער ותפסתי בו.
''איפה אנבת?!"
''אני לא יודע!'' אמר בכנות, פניו היו שבורים היה ברור שסופי הייתה חשובה לו.