"איזה רעש? על מה את מדברת?"
פיטר שאל, מנסה להבין מה שמעתי.
"אתה לא שמעת את זה?"
שאלתי, אני לא מצליחה להבין איך הוא לא
שמע את הרעש ששמעתי.
לא אמורה להיות לו שמיעת על או משהו כזה?
"לא אני לא שמעתי כלום, איזה סוג של רעש שמעת?" פיטר שאל וניסה לחשוב על איזה
רעשים יכולתי לשמוע.
"אין לי שמץ של מושג מה שמעתי" עניתי.
"טוב, זה לא ממש עוזר" פיטר ענה בחזרה.
"בכל מקרה, אם הרעש לא ממשיך, כנראה
שזה לא היה משהו ח-" פיטר התחיל לענות,
ופתאום שמעתי שוב את אותו הרעש.
"אני שומעת את זה שוב!" קטעתי את פיטר.
הפעם גם פיטר שמע את הרעש,
שנינו הקשבנו בשקט לרעש וניסינו
להבין מאיפה הוא בא.
"אני חושב שזה בא משם!" פיטר אמר,
והצביע לכיוון סמטה חשוכה.
הסתכלתי על הסמטה, זה בהחלט היה נשמע
שהרעש הגיע משם.
התחלתי ללכת לכיוון הסמטה.
כמעט ניכנסתי אליה, אבל פיטר עצר אותי.
"ווהו ווהו! לאן את חושבת שאת הולכת?
אין שוב מצב שאני נכנס איתך לסמטה הזאת!"
פיטר אמר וחסם אותי מלהיכנס לסמטה.
"אף אחד לא ביקש ממך לבוא. אני נכנסת,
תבחר אתה אם להצטרף או לא"
אמרתי לו, וניכנסתי לסמטה.
"אוקיי! אוקיי! אני בא..." פיטר ענה,
עם מבט מעט מודאג.
הפסקתי ללכת והסתכלתי עליו.
"אתה מפחד?" שאלתי.
"מה?! לא! אני לא מפחד!"פיטר ענה בקול חזק.
"שקט! שלא ישמעו אותנו!" השתקתי אותו.
מי יודע מי מסתובב בסמטה הזאת...
"אוקיי, סליחה" פיטר לחש.
המשכנו ללכת בתוך הסמטה החשוכה,
בקושי יכולתי לראות משהו.
אבל למזלנו, לפיטר יש ראיה מאוד טובה.
"אני רואה שם משהו! זאת, אה... עגלה?"
פיטר אמר, המבט שלו היה מופתע ברגע
שהוא ראה את העגלה.
"אתה בטוח שזאת עגלה?" שאלתי,
אחרי הכל אין סיבה שתיהיה עגלה באמצע
סמטה חשוכה ונטושה.
"כן ה/ש, אני בטוח!" פיטר אמר.
"אני רוצה לראות בעצמי" אמרתי,
והארתי את הסמטה בעזרת כוחותיי.
"את יכולת לעשות את זה כל הזמן?!"
פיטר שאל, לא מבין למה הלכנו בחושך
עד עכשיו.
התעלמתי ממנו והתקרבתי לעגלה.
זאת הייתה עגלת תינוק ישנה וזולה.
לעגלה היה מין כיסוי בד מעליה, שאני די
בטוחה שאמור להגן על התינוקות מגשם.
זה לא שיש לי מושג, אף פעם לא טיפלתי
בתינוק.
ליד העגלה היו הרבה ארגזים פתוחים,
שבהם היו קופסאות שימורים וכמה צעצועים
לתינוקות.
על הרצפה היו דפים מפוזרים, וכמה תמונות.
"פיטר" קראתי לו.
"מה?" הוא שאל.
"תעזור לי לחפש בדברים שפה,
אני רוצה להבין למה יש פה עגלת תינוק"
אמרתי לו, ושנינו התחלנו לחפש חפצים
שיכלו לספק לנו מידע.
אני הסתכלתי על העגלה, פיטר הסתכל על הניירות וניסה לבדוק אם אפשר להשיג
מהם מידע כלשהו.
"אני לא רואה פה שום דבר מיוחד ה/ש,
בואי נחזור..." פיטר אמר.
"תמשיך לחפש פארקר, אני לא זזה מפה
עד שאני מבינה מה היה הרעש ששמעתי!"
אמרתי, והרמתי את הקול.
"נו באמת ה/ש! אנחנו לא הולכים למצוא פה
שום דבר! יש פה עגלה נטושה, דפים, כמה
משחקים וקצת אוכל. זה הכל! אין לנו
סיבה להישאר פה!" פיטר צעק.
התכוונתי לענות לו.
אבל לפני שהספקתי לדבר,
נשמע בכי חזק.
"מאיפה הבכי הזה בא?" פיטר שאל,
ושנינו חיפשנו מאיפה בא הרעש.
"אני חושבת שזה בא מהעגלה"
אמרתי, והלכתי לכיוונה.
הורדתי את הבד שכיסה את חלקה העליון של
העגלה, והסתכלי לתוכה.
בתוך העגלה שכבה לה בוכה,
תינוקת.
✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯✯
YOU ARE READING
The little surprise🕷️
Fanfiction"מה זה הרעש הזה?" שני נערים בני 17, פיטר פרקר ואוליביה סטארק. לשניהם יש כוחות על מיוחדים, ונלחמים למען הטוב. בזמן שת'אנוס מגיע במטרה להשמיד חצי עולם, הם מתאמנים ביחד עם כל שאר הנוקמים. הכל הולך רגיל באימון אחד, עד שאוליביה שומעת רעש מוזר שישנה את חי...
