״בוקר״ נייל אמר לי תוך כדי שצפה במשהו בטלפון.
״בוקר טוב לך״ נאנחתי והתיישבתי במקומי בכיתה.
בחנתי את הכיתה, וראיתי את כל הילדים האומללים מהעובדה שהם בבית הספר כרגע ולא ישנים בבית.
גלגלתי את עיני כשראיתי את כריסטינה ומייק מתמזמזים על השולחן, ונייל הביט בהם בקנאה.
״ילדים שקט בכיתה!״ המורה צעקה ברגע שנכנסה אל הכיתה.
גורמת לי לבהלה מהקול מחריש האוזניים שלה.
אין לי סבלנות למקום הזה. אני שונא את בית הספר. אני רק רוצה לברוח מכאן הביתה.
״תלמידים, תכירו את הארי סטיילס, תלמיד חדש שילמד בכיתה שלנו, תקבלו אותו בכבוד ובברכה.״ הרמתי את מבטי אל הילד הגבוה והשרירי שנכנס אל הכיתה. הוא עוטה מסיכה שחורה, (הערת הכותבת- הסיפור מתרחש בזמן הקורונה וזה למה הארי עם מסיכה) והמראה שלו מוכר לי.
״הארי, שב ליד לואי.״ המורה הצביעה על המקום הריק שלידי וכל הכיתה הסתכלה עליי גורמת לי להרגיש אי נוחות.
הארי נעץ בי מבט חודר, גורם לי להתרחק מהכיסא שלו, והתיישב לידי.
מאיפה הוא מוכר לי?
