וולדיש

255 18 61
                                    

נ.מ ניקו

''הקרב התחיל!'' צעק ליאו, וכאילו לפי סימן כל השרביטים הופנו לכיווני.

ידעתי שאדון חסר אף צריך אותי, אז הם לא ממש יהרגו אותי.

שלחתי לעברם מבט מקפיא, מוכן ל'קסמי שאול' עם או בלי הפקודה של ויל. שרק יעזו להתקרב אליי, נראה אותם.

חלק מהתלמידים ניסו להבין מה יש לי עם אנשי המסכות, למרות שאני בעצמי לא ידעתי. חוץ מזה שהם בצבא של וולדיש.

הם התחמקו מכל המתקפות של המורים ושמרו איתי על קשר עין, בעודם חלק באוויר וחלק על הקרקע.
כולנו היינו בכוננות, ואחד מהם שלח לחש לעבר הייזל.
הו, לא! ''זה כל מה שיש לכם? בואו לתקוף אותי חבורת פחדנים!'' צעקתי כשהייזל ביטלה את הלחש לפני שאפילו התקרב אליה.
אני מוכרח להגן עליהם. הם רוצים אותי.

כולנו-
אני, ליאו, ויל, פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ג'ייסון ופייפר.
התקדמנו לעברם, למרות המורים.
ויל תקע מבט כאילו אומר 'אני יודע שאתה רוצה. אני מסכים אבל טיפה.' הנהנתי לעברו והתחלתי להרעיד את האדמה לעבר אנשי המסכות שעל הקרקע.
הם נבהלו טיפה אך התאוששו. שלפו שרביטים.
ג'ייסון התעופף ושלח ברקים חלשים והיה עם הכידון שלו. אחרי הכל, זה מעייף.

פרסי שלט במים כרגיל עם אנקלוסמוס, אנבת' שלפה את עצם הדרקון, פייפר את קטופטריס (ככה כותבים?) וזרקה מילים לעברם, ליאו שלף כל מיני דברים מהחגורה ומדי פעם שלח כדורי אש, פרנק שלף את הקשת והחיצים שמי יודע איך בשם האדס החביא בחליפה, הייז יצרה אשליות כנראה והייתה עם חרב הפרשים, וכיוונה לעברם את האבנים, ויל היה גם עם חץ וקשת שהביא משום מקום וראיתי גיטרה מבצבצת. אני שלפתי את חרב הסטיגאי והוצאתי מעט שלדים.

על כל כישוף שהם זרקו, אנחנו ביטלתי ונהפוכו.
זה היה קשה-
מסביבי היו כשישה מסכות, וככה סביב כל השאר. למורים היה כפול ושאר התלמידים הגנו זה על זה.
מדי פעם ראיתי את ויל מבצבץ עם תחבושת ואנבת' צועקת לעברינו תוכניות.

ראיתי את מאלפוי כאילו נקרע בין שני צדדים. כאילו הוא לא יודע איפה להיות ולמי לעזור. הוא מסלית'רין אז שיעוף לעזור לבית שלו!

הכל היה מכוסה בדם. המורים ניסו להגן ככל יכולתם על הילדים והקרפדה הורודה כנראה במשרד שותה תה להנאתה ומתכחשת להכל.

הסתכלתי לשמיים, הם רק המשיכו להגיע ולהגיע.
מזל שהיינו בחוץ ברחבה, כי אז הוגוורטס היה כבר מפוצץ.

התחילו להגיע עוד ועוד, לא ראיתי כלום חוץ מכסף ושחור, היו צעקות וצרחות מכל עבר.
לעזעזל עם פקודת הרופא!
עשיתי חור אחד ענקי באדמה. שיספתי עם רמה מעל ועשיתי מסעי צללים איתם.
חלקם התעלפו, וזה מעולה.
ראיתי את פרסי. התקדמתי לעברו, והוצאתי עוד שלדים.
''היי אחי.'' אמר לי, השבתי לו:
''סתום ותילחם'' אחרי הכל, זה קרב.
עטפתי את כל מי שהתקרב אלינו בשלדים, הרעדתי את האדמה ונלחמתי. אני אפילו לא יודע כמה שרביטים ומסכות כבר שברתי.

חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**Where stories live. Discover now