חֵלֶק עֲנָק מֵחַיֵּי

פרק 26

יש רגעים בחיים שאת חושבת שזה הסוף, את מרגישה שהלב שלך מפסיק לפעום, הנשימה שלך נעצרת, המוח לא מצליח לחשוב והגוף לא מתפקד, פשוט לא זז. באותו הרגע אני מרגישה את כל אלה, אני מבינה שזה הסוף, הרי הכל קורה לי באותם רגעים ואני יודעת שזה הסימן לעזוב את העולם, להבין שהכל נגמר ומכאן אין דרך חזקה. אבל באותם רגעים משהו אחר קורה ולא ידעתי מכאן שהכל רק עומד להתחיל. כי באותו הרגע שהכל נעלם, עצר והפסיק לתפקד, הכל פתאום חזר במהירות. הלב חוזר לדפוק בקצב מסחרר, הנשימה כבר לא נעצרת, המוח מתמלא במחשבות, הגוף רועד ואני לפתע מבינה שהכל הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר חזק, הרבה יותר מורגש, הכל הרבה יותר קיים. אני מבינה שהרגע הזה, שמור הניח את השפתיים שלו על השפתיים שלי מסמנות את הרגע שבו הכל קורה, הכל עומד להשתנות ומכאן אין כבר דרך חזרה לטוב או לרע.

מור מנשק אותי.

כן, הוא מנשק אותי.

זאת המחשבה היחידה שהראש שלי מעקל ומבין באותם רגעים שהשפתיים שלו מונחות על השפתיים שלי. אני כבר לא זוכרת מה קרה לפני הרגע הזה, אני לא חושבת שאני אפילו מבינה מה קורה בזה הרגע כשאנחנו עומדים ככה כשהגוף שלי צמוד לגופו על גבי הקיר והשפתיים שלו על השפתיים שלי. הלב שלי דופק במהירות, בעוצמה, בחוזקה ואני מרגישה שעוד רגע נגמר לי האוויר מרוב בהלה. מור לא זז, הוא לא מעמיק את הנשיקה, הוא לא מזיז את השפתיים, זאת נשיקה פשוטה כמו שילד מנשק ילדה, אין בה תשוקה ומשיכה חייתית, אלה רק בלבול וחוסר הבנה. אני המומה ואני לא מצליחה לזוז, לא להזיז אותו ממני ולא לקרב אותו יותר. אני לא יודעת גם מה אני רוצה יותר, שהוא יתרחק או שהוא יתקרב אבל מה שכן אני יודעת זה שאני רוצה יותר, יותר מאשר סתם זוג שפתיים שמונחות על השפתיים שלי. חודש אני מחכה לרגע הזה והוא לא נראה כמו שציפתי, זאת לא נשיקה סוערת שתסחרר אותי ואין בה את כל התשוקה ששנינו מרגישים ואני יודעת שממנה לא תהיה דרך חזרה ועדיין אין משהו בזה הרגע שאני רוצה יותר מאשר את הנשיקה הזאת.

אבל אז משהו קורה, כאילו שגם מור מרגיש את כל מה שאני מרגישה, כאילו שגם בשבילו זה לא מספיק והוא רוצה יותר. שנינו רוצים יותר, שנינו גם צריכים יותר באותם הרגעים וכך זה גם קורה כי פתאום מור מזיז את השפתיים שלו על השפתיים שלי ואני במהירות עושה כמוהו. אנחנו מזיזים את השפתיים יחד בהתאמה מושלמת ולפני שמישהו מאיתנו מספיק להבין בדיוק מה קורה כאן הנשיקה הזאת הופכת מסתם נשיקה פשוטה על השפתיים לנשיקה חייה, עוצמתית, מסעירה, מעוררת חושים ומורגשת בכל חלק בגוף. הלשון שלו חודרות לתוך הפה שלי ואנחנו מתנשקים בעוצמה חייתית, נלחמים דרך הנשיקה, משחררים את כל מה שאנחנו מרגישים, את כל הכעס, הבלבול, המשיכה, התשוקה, הנואשות אחד לשניה.

הלשון שלו חוקרת כל חלק בפה שלי וכך גם אני עושה, אנחנו מתואמים, כמו שני חלקים שמשלמים אחד את השניה. הידיים שלו מונחות על גופי והוא נוגע בכל חלק מעל השמלה הלבנה שלי, הוא חוקר את גופי דרך כפות ידו וצמרמורת עוברת בכל גופי ובכל מקום שהוא נוגע בי אני בוערת מרוב תשוקה עליו. הידיים שלי עולות ללא שליטה מסביב לעורף שלו ואני מניחה את כף ידי על הלחי שלו, על הזיפים, מלטפת את פניו והיד השניה שלי מחזיקה בראשו, מקרבת אותו לגופי, לשפתיי כמה שיותר. הריח המוכר שלו עוטף את כולי, הטעם שלו ממכר, הרכות של השפתיים המלאות שלו. הכל קורה מהר, סוער וחייתי ובעיקר מרגיש נכון, כאילו שזאת המטרה בחיים שלו, לנשק אותי ככה, לגרום לי להרגיש שלמה. כמו שני חלקים של פזאל שמתחברים. הלב שלי דופק במהירות ואני בטוחה שהוא מרגיש את זה תחת החזה שלו שצמוד לחזה שלי, הידיים שלו מפסיקות לחקור את כל גופי ובמהירות הוא מניח את אחת מהן תחת הישבן שלי ומרים אותי כך שהרגלים שלו כרוכות מסביב לאגן שלו.