חֵלֶק עֲנָק מֵחַיֵּי

פרק 23

אני זזה מעט ומרגישה את רגלי הכואבות ולא מבינה לרגע איפה אני נמצאת אך במהירות הכל חוזר אליי ואני מבינה שאני במיטה, הרגלים כואבות אחרי יום של על העקבים והמון ריקודים ואני עייפה כל כך במיוחד אחרי שישנתי מעט. הכאב מורגש לפתע במהירות בחזה כשהכל חוזר לזיכרונות שלי, לא הפסקתי לבכות כל הלילה וישנתי אולי שעתיים כל הלילה. במציאות חוזרת לי למחשבות, תחושת הדחיה והכאב הכל חוזר ואני רוצה לחזור לישון ולא לקום למציאות הנוראית שאני נמצאת בה. לא מאמינה שככה נגמר היום שהיה אמור להיות היום הכי טוב, הכי גדול ומרגש ובעיקר הכי מיוחד בחיים שלי. אבל הדחיה של אתמול הרסה את הכל, ההתנהגות של מור הרגה אותי והבנתי באותם רגעים הכל, כמה שאני דפוקה ועלובה ובעיקר עד כמה שאני כועסת על עצמי שאמרתי שהדברים יכולים להיות אחרת, חשבתי שבאמת שיש לי ולמור עתיד מעבר לכל מה שצריך וההסכם המפגר הזה, אני כועסת על עצמי כל כך ולא מבינה איך הגעתי למצב הזה איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה.

אני מזיזה את ראשי על הכרית ולא פוקחת את עיני מנסה לחזור לישון אבל המחשבות כבר עמוק בתוך הראש והן לא יתנו לי מנוחה ואני מבינה שלחזור לישן אני כבר לא אצליח. אני נאנחת באכזה והחושים שלי לפתע מתחדדים ומתעוררים יחד איתי ובמהירות אני מריחה את הריח שלו שעוטף אותי בדיוק כמו בכל פעם שהוא לידי, הריח הגבי שלו של הבושם יחד עם הסבון של המקלחת הכל קיים באותם רגעים קרוב מדי ממה שהוא צריך להיות בהתחשב בעובדה שהוא ישן לצידי במיטה אך שמר על מרחק והיה בפינה המנוגדת לי. אחרי שחוש הריח שלי מתחדד גם חוש המישוש ואני לפתע מרגישה זרוע מונחת על הבטן שלי עוטפת ומחבקת ואני מנסה להבין מה קורה כאן ובמהירות אני פותחת את עיני וזרוע מלאת קעקועים מחבקת אותי בחוזקה ובמהירות אני מבינה שהוא קרוב לגופי כל כף שהוא מחבק ועוטף אותי תחת גופו ושהרגליים שלו משולבות בין רגליי הראש שלו מונח מעל ראשי והוא מחבק אותי קרוב כמה שרק ניתן.

הלב שלי לפתע מתחיל לדפוק במהירות, זה הבוקר בראשון שאני אי פעם מתעוררת עם גבר ועוד עם גבר שנראה כמו מור, מריח את הריח שעוטף והורס אותי ומחבק אותי חזק תחת גופו הרחב ועדיין עם כל ההתרגשות והתחושה המוזרה והמיוחדת משהו לא תקין, הלב שלי עדיין כואב ואני מבינה שהקרבה למור מבלבלת אותי ואני צריכה להתרחק ממנו. אני לא רוצה להיות קרובה אליו, אני חיייבת לקום מהמיטה והכעס שלי רק גדל כשאני מבינה שאפילו לחשוב בהיגיון לצידו אני לא מצליחה ושהוא משפיע עליי.

אני מזיזה את היד שלו שעוטפת את הבטן שלי בעדינות ומשחררת את הזרוע שלו מגופי ואת רגליי משחילה בעדינות בין רגליו ובמהירות אני חומקת מהמיטה ונעמדת על הרצפה. אני מבחינה בנוף היפה שנגלה למול עיניי ושמש עוד לא עלתה עד הסוף אך היא כבר באמצע השמים והים רגוע ושקט ומהפנט בשעה הזאת מהחלון הגדול בחדר המלון. אני מסתובבת לצד השני לכיון המיטה ומביטה במור, הוא שוכב על המיטה צמוד מאוד לחלק שבו ישנתי וכל שאר המיטה ריקה מהנוכחות שלו. הוא שוכב על הבטן ללא שמיכה ואני מבחינה בפלג גופו העליון החשוף ובבוקסר הלבן שעל גופו שמנוגד עם השיזוף שלו אך במהירות עיני נמשכות חזרה לעבר הזרוע שלו ואני חוקרת את כל הקעקועים שאני זוכה לראות מהתנוחה שהוא שוכב, השיער שלו פרוע והמראה שלמולי מהפנט לא פחות מהשמש והים שהסתכלתי עליהם לפני כמה רגעים. מור שוכב על המיטה עם חזרה שרירי וכתפיים רחבות, השפתיים שלו מלאות והצלקת שמעל העין מופנת כלפי, הוא נראה כל כך שלו ורגוע. מור נראה באותם רגעים ממש כמו מלאך ואין ספק ואי אפשר להתכחש לעובדה ששינתי הלילה עם הגבר הכי יפה שפגשתי אי פעם.